שוטרים בלבוש אזרחי היכו שני קטינים בשכונת אבו טור שבמזרח ירושלים, מארס 2006

חמזה עווידה, בן 15

אח שלי עובד בסופרמרקט "מעדניית הנשיא" בטלביה. בדרך כלל, אני מביא לו אוכל אחרי הצהריים, כשאני מסיים את הלימודים.

ביום ראשון, 12.3.06, בסביבות 14:00 בצהריים, הלכתי לאח שלי עם בן דוד שלי, אחמד פוואז עווידה, בן 11. נתנו לו את האוכל וחזרנו הביתה, לשכונת אבו טור. כשהייתי במרחק של כ-300 מטרים מהבית שלי, מכונית לבנה מסוג סקודה אוקטביה עצרה לידי והנהג שלה אמר לי בעברית לתת לו את תעודת הזהות שלי. אמרתי לו בערבית שאני לא מדבר עברית אבל שאני מבין כמה מילים, ושאין לי תעודת זהות. האיש שישב ליד הנהג יצא מהמכונית. הוא היה בגובה בינוני, קירח, בהיר ובעל מבנה גוף מלא. הוא לבש בגדים אזרחיים. גם הנהג לבש בגדים אזרחיים והיה לו עור כהה. מיד כשהוא ירד מהמכונית, הוא הכניס את הידיים שלו לכיסים שלי והוציא את הטלפון הנייד שלי ואת כרטיס התלמיד שלי.

באותו רגע, בן דוד שלי התחיל לצעוק עליו שיחזיר את הטלפון כי חשבנו שהם גנבים. האיש דחף אותי בכוח בחזה ונפלתי. הוא התחיל לרדוף אחרי אחמד והיכה אותו. הוא דחף את אחמד ואחמד נפל. אחר כך אחמד קם וברח הביתה. באותו רגע, האיש הבהיר חזר אליי והתחיל להכות אותי. הנהג ירד מהמכונית והתחיל לצעוק עליי. הוא תפס את הידיים שלי והרים אותן. אחר כך, הוא הצמיד אותי למכונית ושם את הידיים שלי על הגג של המכונית. הוא פישק לי את הרגליים וכשהוא ערך עלי חיפוש, עוד מכוניות הגיעו למקום. יצאו מהן הרבה אנשים בבגדים אזרחיים. שניים ניסו להכניס אותי לתוך הסקודה אבל התנגדתי, כי לא ידעתי שהם משטרה. חשבתי שהם מנסים לחטוף אותי. כשסירבתי להיכנס, הם זרקו אותי על האדמה.

היו מסביבי הרבה אנשים. הם התחילו לבעוט בי ואחד מהם תפס את הידיים שלי וקשר אותן מאחורי הגב באזיקים מברזל. אחר כך, הם הרימו אותי וזרקו אותי לתוך המושב האחורי של הסקודה. אחד מהם ישב לידי. אני לא זוכר איך הוא נראה. הוא כופף את הראש שלי לרצפה של המכונית והתחיל להכות אותי. המכונית התחילה לנסוע ואחרי 500 מטרים בערך, כשהגענו לרמזור בצומת ליד תחנת הרכבת (צומת הרחובות דרך חברון ודוד רמז), עוד מישהו נכנס למכונית וישב לידי. שניהם התחילו להכות אותי וירקו לי בפנים ועל הראש. הם גם בעטו בי וכאב לי מאוד. הם המשיכו להכות אותי עד שהגענו לתחנת המשטרה בתלפיות. המכונית נכנסה לחניון שמתחת לבניין והאיש שישב משמאל אלי ירד. השני דחף אותי בכוח אל מחוץ למכונית. נפלתי עם הפנים על הארץ. התחיל לרדת לי דם מהפנים. הם לקחו אותי למעלית. עד כמה שאני זוכר, המעלית עצרה בקומה השלישית. הם הכניסו אותי לחדר גדול שהיו בו ארוניות מברזל. בסוף החדר היו שירותים.

חמזה עווידה, בן 15, ובן דודו אחמד עווידה בן ה-11. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם.

בתוך החדר, הם היכו אותי בכל הגוף וקיללו אותי כל הזמן "יא בן זונה, כוס אוחתכ". הם גם ירקו עליי כל הזמן. אחר כך, אחד מהם הוריד את האזיקים מהידיים שלי ואמר לי להחליף בגדים. היה לי קשה להוריד את הבגדים כי כאב לי מאוד מהאזיקים. הורדתי את הבגדים העליונים אבל הם לא הסתפקו בזה והורו לי להוריד את המכנסיים, התחתונים והנעליים. הם התחילו להכות אותי שוב. אחד מהם שם חבל או חגורה, אני חושב, מסביב לצוואר שלי והתחיל להדק. הרגשתי שאני נחנק. אחר כך, אחד מהם העביר סכין על הגוף שלי. הרגשתי שאני עומד להתעלף והם עזבו אותי. באותו רגע, מישהו נכנס לחדר ואמר להם בעברית שאני צריך להתלבש ולשטוף את הפנים.

האנשים אמרו לי להתלבש והתלבשתי. אחר כך, הם הורו לי לשטוף את הפנים מהדם. היו לי גם סימנים כחולים של מכות על הפנים והם אמרו לי לשטוף את הפנים טוב כדי להוריד את הסימנים. אמרתי להם שמים לא יוציאו את הסימנים האלה. אחרי ששטפתי פנים, הם הוציאו אותי מהחדר למסדרון והושיבו אותי על ספסל מעץ. כל הזמן אנשים עברו במסדרון. בכל פעם שמישהו עבר, הוא קילל אותי או ירק עליי. איש אחד ניגש אלי ואמר: "כדי שתלמד איך להצדיע בכל פעם שאתה רואה שוטר". אחרי כמה שעות, שני האנשים שתפסו אותי בהתחלה הגיעו ושמו לי אזיקים על הידיים. הן היו נפוחות וביקשתי מהם שלא יהדקו לי את האזיקים. הם לא הידקו. ירדנו במעלית והם הכניסו אותי לסקודה הלבנה. נסענו קצת זמן עד לתחנת המשטרה בג'בל אל-מוכבר. הם לא היכו אותי במהלך הנסיעה לשם.

האנשים הכניסו אותי למשרד בתחנה וישב שם שוטר במדים כחולים של משטרה. הוא אמר לי שקוראים לו וסים. הוא חקר אותי על מה שקרה. אחר כך, הוא צילם אותי ושיחרר אותי בסביבות 18:00. אבא שלי חיכה לי שם ולקח אותי לבית החולים הדסה בהר הצופים. עברתי שם טיפולים וצילומים, ושיחררו אותי בשעה 22:00 בערך. בסביבות 24:00, התחלתי להרגיש כאבים ולהקיא. אבא שלי לקח אותי שוב לבית החולים ואישפזו אותי. השתחררתי למחרת בבוקר.

מחרת, יום שני, אמרו לי שלקחו גם את אחמד לבית החולים הדסה בעין כרם ושהוא היה מאושפז ללילה אחד בגלל המכות שהאיש הבלונדיני נתן לו בהתחלה.

חמזה פאווזי מוסא עווידה, בן 15, הוא תלמיד בחטיבת ביניים ותושב מזרח ירושלים. את עדותו גבה, בביתו, כרים גו'בראן ב-15.3.06.