חיילים היכו צעירים פלסטינים במחסום אל-פוואר, מחוז חברון, פברואר 2006

עלאא אל-מעיווי, צבע

אני גר עם ההורים שלי ושבעת האחים שלי במחנה הפליטים אל-פוואר שמדרום לחברון. אני עובד באזור כצבע.

ביום חמישי, 9.2.06, בסביבות 23:00, נהגתי במכונית של חבר שלי, עלאא נאפז אל-חליקאווי, בן 22, שהיה איתי במכונית. יש לו סובארו כחולה. כשהגענו למחסום אל-פוואר ראינו ששער ברזל חוסם את המעבר הדרומי של המחסום לדורא. לא ראינו חיילים בשער. יכול להיות שהם היו במגדל הפיקוח הצבאי. החלטנו להסתובב עם המכונית, להחנות אותה בשכונת א-סנובר מול הבית של מר אחמד אבו סל. נהגים מחנים שם את המכוניות שלהם כשהמחסום סגור בלילה. השארנו שם את המכונית וחזרנו ברגל למחסום, שנמצא במרחק של כ-300 מטרים מהחניה.

כשהגענו למחסום פתאום ראינו שם שני חיילים. אחד היה גבוה, רזה ובעל גוון עור כהה. היה לו שיער שחור חלק והוא נראה באמצע שנות העשרים לחייו. החייל השני היה נמוך, בעל מבנה גוף מלא ודיבר ערבית טובה. החייל הראשון שאל אותנו בערבית: "איפה הרכב?". הצבעתי על המקום שבו עמדה המכונית ואמרתי לו שהיא בשכונה. פתאום, משום מקום, החייל הצמיד את הקנה של הרובה שלו מסוג M-16 לפנים שלי ודחף אותי. הוא פגע בי מתחת לעין ימין. כאב לי מאוד והתכופפתי כשאני משפשף את הפצע כדי להקל את הכאב. החייל השני אמר לי לתת לו את תעודת הזהות שלי וכשנתתי לו, החייל הראשון אמר לי בעברית וערבית ללכת להביא את המכונית. עלאא אמר לו שהמפתחות אצלו והחייל אמר לעלאא לזרוק אותם על האדמה. הרמתי את המפתחות והלכתי להביא את המכונית. עלאא נשאר עם החיילים. אחרי בערך עשרה מטרים, שמעתי את עלאא צורח מכאבים. המשכתי ללכת וחזרתי והחניתי את המכונית מאחורי השער.

החייל הראשון אמר לי לכבות את המנוע ולצאת מהרכב. הוא שאל אותי: "איפה הנשק" ועניתי לו שאין לי נשק במכונית. אמרתי לו: "החלטת לפי המראה שלי שיש לי נשק?". החייל אמר שאם אני לא אגיד לו איפה הנשק, הוא ימשיך להכות אותי. אמרתי לו: "בחייך, אל תרביץ לי. הראש שלי כואב נורא". הוא אמר לי לפתוח את המכונית ואת תא המטען ולתת לו את הרישיונות. הוא ערך חיפוש במכונית, השאיר את הרישיונות אצלו, ואמר לנו לסגור את המכונית ולבוא אחריו למגדל הצבאי.

שני החיילים הובילו אותנו למגדל. כשהגענו, הם אמרו לנו לכסות עיניים. שמתי ידיים על העיניים ועלאא הוריד את הכובע לעיניים כדי לכסות אותן. החיילים הושיבו אותנו על כיסאות מתחת לאוהל הסוואה. הצלחתי להציץ קצת בין האצבעות ואחרי חצי שעה בערך כנראה אחד החיילים שם לב שאני מצליח לראות, כי הוא נעמד מאחורי, אמר לי להוריד ידיים וכיסה לי את העיניים בבד לבן.

אחרי כעשרים דקות נוספות, חייל הוריד לי את הכיסוי ואמר: "בפעם האחרונה, תגיד לי איפה הנשק". נשבעתי לו שאין לי נשק. הוא התחיל לתת לי אגרופים בפנים ובראש. צעקתי והוא המשיך להכות אותי וקרא לי אותי "בן זונה". למשך בערך רבע שעה החייל נתן לי אגרופים וכאפות. הרמתי ידיים כדי לגונן על עצמי וצעקתי. הצרחות שלי התחזקו והחייל התרחק ממני. התחלתי לבכות והוא אמר לי להפסיק לבכות. אמרתי לו שכואב לי הראש. החייל כיסה לי שוב את העיניים. בזמן שהוא היכה אותי, עלאא ישב והחיילים לא תקפו אותו. החייל הכהה נתן לו רק מכה אחת.

אחר כך, שמעתי את שני החיילים מדברים ביניהם בעברית. החייל הכהה אמר שאם אני לא אודה הוא יירה לי בין הרגליים. פחדתי נורא והאמנתי שהם באמת יכולים לעשות את זה. החייל הכהה בא אלי. הצלחתי לראות אותו למרות הכיסוי כי היה אור חזק מהמגדל. הוא הצמיד את הקנה של הרובה שלו לאיבר המין שלי ודרך את הרובה. הייתי בטוח שהוא עומד לירות. קפצתי אחורה, הרמתי ידיים ונשבעתי שוב שאין לי נשק. פתאום, החייל הזה נתן לי אגרוף חזק מתחת לעין. צרחתי מכאב ואמרתי שאני רוצה לראות את המפקד. החייל התקרב אלי וצעק לי לשתוק. המשכתי לצרוח והחייל הכהה הוריד לי את הכיסוי, הוציא את תעודת הזהות שלי ואמר: "למה יש קרעים קטנים בתעודת הזהות". אמרתי לו שאני אחליף אותה ושהוא יכול לבדוק לפי מספר הזהות שלי שאף פעם לא נאסרתי ולא היו לי בעיות ביטחוניות. שאלתי אותו למה הוא מרביץ לי והוא ענה: "אתה צריך להחליף את תעודת הזהות". הוא נתן לי את התעודה ואמר: "קום!". עלאא קם והחייל דחף אותנו לדלת של המגדל. הוא אמר: "יאללה! לילה טוב, סלאמאת".

עזבנו את המגדל בסביבות 1:30, הלכנו ברגל למכונית ונסענו למקום שבו החנינו אותה בהתחלה.

כשיצאנו מהמגדל, עלאא סיפר לי שמה שהוא חטף במחסום, כשאני הלכתי להביא את המכונית, היה חמור יותר ממה שהחיילים עשו לי. הוא אמר שהחיילים היכו אותו באגרופים בפנים ובבטן. הגעתי הביתה ב-2:00 בערך והנחתי מטלית עם מים על הפנים כדי להרגיע את הכאב.

עלאא ח'דר מוחמד אל-מעיווי, בן 24, הוא רווק, צבע במקצועו ותושב מחנה הפליטים אל-פוואר שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בחברון, ב-13.2.06.