ישראל מונעת מחולת סרטן לבקר את בניה הכלואים בתוך הקו הירוק, דצמבר 2005

ר.ע., בת 58

בשנת 1969 עצרו אותי והחזיקו אותי 47 יום במגרש הרוסים בירושלים. אחר כך הגישו נגדי כתב אישום ודנו אותי לארבע שנות מאסר על התנגדות לכיבוש. בשנת 1973 שוחררתי מהכלא ובשנת 1975 נעצרתי שוב ונחקרתי במשך 40 יום. אחר כך, נעצרתי למשך חמישה חודשים. מאז לא נעצרתי שוב. חזרתי לעבודה שלי בעמותה הצדקה אל-מקאסד ובשנת 1977 התחתנתי עם א.ע., יליד 1948, והקמנו משפחה. נולדנו לנו ארבעה ילדים, ל' בן 27, ק' בן 25, א' בן עשרים וע' בן 17. ב-6.4.02 עצרו את ל' . הוא היה בחקירה במשך שלושים יום בערך ואז העבירו אותו לכלא אשקלון. חודשיים אחרי של' נעצר ביקרנו אותו בכלא ובמשך שנתיים המשכנו לבקר אותו כל שבוע, עד שהוא נשפט. במשפט דנו את ל' ל-28 שנים שנות מאסר.

ב-20.10.02 עצרו גם את א'. הוא היה בחקירה במשך 38 ימים ואז העבירו אותו לכלא תלמונד. כשאני ובעלי ניסינו לבקר אותו דחו את הבקשה שלנו בטענה שאנחנו אסירים לשעבר, למרות שאיפשרו לנו לבקר את הבן השני שלנו, ל', מדי שבוע. באפריל 2003, שבעה חודשים אחרי שא' נעצר, ואחרי שפנינו שוב ושוב והמוקד להגנת הפרט התערב, נתנו לנו לבקר אותו. המשכנו לבקר את א' כל שבועיים בכלא תלמונד ואת ל' כל שבוע בכלא אשקלון.

חליתי בסרטן השד ובסרטן השחלות ועברתי ניתוח לכריתת השד. הנסיעות לבתי-הכלא קשות לי מאוד. את א' העבירו כל הזמן ממתקן כליאה אחד לשני. הוא היה בכלא רמלה, הנגב, מג'ידו, הגלבוע ולאחרונה בכלא השרון. ל' הוחזק רוב הזמן בכלא אשקלון ובבאר שבע. הגשנו הרבה בקשות שיחזיקו את שניהם באותו כלא כדי להקל עלינו, ובסוף הסכימו. עכשיו שניהם כלואים בכלא השרון, וזה הקל עלינו מאוד.

ב-10.7.05, נסעתי לבקר את שני הבנים והייתה לי הרגשה שאי אפשר לתאר. כל-כך שמחתי לבקר את שניהם ביחד, זה הקל עלי מאוד והיה בשבילי כמו איחוד של המשפחה. אבל, כשהגעתי לכלא הופתעתי לשמוע מהנהלת בית הכלא שאסור לי לבקר כי הייתי עצורה בשנת 1975. אמרתי להנהלה כי כבר יותר שלוש שנים אני מבקרת את הבנים שלי, אבל הנהלת בית-הכלא החליטה סופית שאסור לי לבקר. אחרי הרבה תחנונים ושיחות הרשו בסוף לי ולבעלי לבקר. ב-25.7.05 נסענו לכלא וביקרנו את שני הבנים. מאז לא נתנו לנו לבקר את הבנים שלנו. גם לבן שלי, ע', לא מרשים לבקר, בגלל שהסתבך עם ההנהלה בכלא תלמונד. הוא ניסה לבקר שם את אחיו יחד עם דודה שלו. הנהלת בית הכלא לא איפשרה לדודה להיכנס לביקור וע' מחה על-כך באופן בוטה. הנהלת הכלא הכלא החליטה לאסור עליו לבקר למשך שנה. ק' לומד בחו"ל ועכשיו אף אחד מבני המשפחה לא יכול לבקר את הבנים שלנו ולבדוק מה שלומם. רק בני משפחה מדרגה ראשונה יכולים לקבל אישורי ביקור, ולכן אף אחד לא יכול לבקר אותם.

המצב הזה השפיע לרעה על הבריאות שלי, שהולכת ומדרדרת. אני סובלת עכשיו גם מסכרת ומפריצת דיסק בעמוד השדרה. אני חולמת כל יום לבקר את הבנים שלי, והימים עוברים עליי בקושי רב. אני חושבת שזה ניסיון להעניש את המשפחה ולהוסיף לסבל שלה. אחרת למה אפשרו לנו לבקר במהלך שלוש השנים שעברו? הרי הם ידעו גם אז שהייתי פעם במאסר. זה היה לפני יותר משלושים שנה.

ר.ע., בת 58, נשואה ואם לארבעה, היא עוזרת רוקח ותושבת מחוז אל-קודס. את עדותה גבה כרים גו'בראן, בבית העדה, ב-26.12.05.