ישראל מסרבת לאפשר לאמו של אסיר לבקרו, בטענה שאין ביניהם קשר משפחתי, דצמבר 2005

ה.ע., אלמנה

אני גרה עם שתי הבנות שלי והבן שלי עיזאת. בעלי נפטר לפני שש שנים ואני עובדת בעיריית שכם.

ב-26.3.04, ע' נעצר בבית. הוא היה אז בן 19. הוא נשפט ב-15.1.05 ודנו אותו לשבע שנות מאסר בפועל. הוא כלוא עכשיו בכלא ג'לבוע. כשהתחילו ביקורי האסירים בחודש דצמבר 2004, הגשתי בקשה דרך הצלב האדום בשכם לבקר את הבן שלי. במהלך החודש שלאחר הגשת הבקשה, ביררתי כל יום בטלפון, וגם הלכתי למשרדי הצלב האדום, כדי לדעת מה מצב הבקשה. בסוף החודש נמסר לי ממשרד הצלב האדום שאני מסורבת בטענה שאין קשר משפחתי. הופתעתי מאוד מהסיבה הזאת. איזה קשר יותר משפחתי מהקשר בין אמא לבן שלה? מה הם רוצים יותר מזה? הפקידה ממשרד הצלב האדום ביקשה ממני להביא את תעודת הלידה של ע' כדי להגיש בקשה חדשה וכדי להוכיח שאני אימא שלו. העברתי להם את תעודת הלידה, הגשתי בקשה חדשה, ומאז לא השתנה כלום. בכל פעם שפניתי לצלב האדום הם אמרו לי שאני מסורבת בגלל שאין קשר משפחתי.

היה לי עצוב מאד שלא יכולתי לבקר את הבן שלי. מאז, הבן שלי, עיזת, בן 14, תלמיד כיתה ט', הוא זה שמבקר את אחיו בכלא ג'לבוע. במשך השנה הוא מבקר אותו פעמיים בחודש, חוץ מתקופת החגים של היהודים שבמהלכם אין ביקורים, או אחרי שהיה פיגוע בתוך ישראל. אני יוצאת עם השכנה שלי בשעה 02:30 בבוקר כדי להסיע את עיזת לחניון ממנו יוצאים האוטובוסים של משפחות האסירים. כל תהליך הביקור, מרגע היציאה מהבית עד החזרה, יכול להימשך עד עשרים שעות. כשעיזת חוזר בלילה אני הולכת להביא אותו מהחניון של האוטובוסים. כשהוא חוזר הוא ישנוני וסובל מסחרחורת. אני מצפה כל-כך לחדשות על הבן שלי, אבל הוא מותש ולא מסוגל לספר כלום עד למחרת בבוקר. גם לאכול אין לו כוח.

אני מרחמת על עיזת שנאלץ לנסוע שעות ארוכות כדי לבקר את אחיו. הביקור עצמו נמשך רק 45 דקות. למרות שהנסיעה קשה כל-כך אני מאוד רוצה לבקר אותו ולראות אותו. אני מתגעגעת אליו מאד, מתגעגעת לקול שלו ולדיבור שלו ולצחוק שלו. כבר הרבה זמן לא בישלתי את המאכלים שהוא אוהב, כי אני מקווה שהוא ייצא בקרוב ואבשל לו את מה שהוא אוהב. לפני זמן קצר בישלתי את האוכל שהוא אוהב, כרוב ממולא ופיצה. בכיתי בכל פעם שנזכרתי בו. הייתי מבשלת את האוכל הזה רק בשבילו. כל מה שאני מקווה עכשיו זה לראות אותו ולשמוע את הקול שלו.

ה.ע., בת 45, אלמנה, היא פקידה ותושבת אזור שכם. את עדותה גבתה סלמה א-דיבעי, בשכם, ב-25.12.05.