חיילים ירו למוות בנער פלסטיני בעת ששהה בשטח חקלאי השייך למשפחתו, במרחק של כ-600 ק"מ מהגדר המקיפה את עזה, דצמבר 2005

אנוואר אבו ליבדה, בן דודו של ההרוג

אני בן 17, ואני עובד בבניין. אני גר בחאן יונס עם ההורים שלי ועם תשעת האחים והאחיות שלי. התחלתי לעבוד בגיל 13, כי אבא שלי, שתמיד עבד בישראל, נכנס לכלא וגם אחרי שהוא השתחרר הוא לא מוצא עבודה. אני ואחי ריפעת מפרנסים את המשפחה. אני עובד משש בבוקר עד חמש בערב, ומרוויח בערך 20 ¤ ליום.

בסוף יום העבודה, אני הולך עם השכנים שלי לשחק כדורגל במגרש בני סוהילא. לפעמים אני הולך לאדמות החקלאיות שלנו, שנמצאות במרחק של 600 מטר בערך ממערב לגבול עם ישראל. היו לנו שם מטעי זיתים, אבל בשנת 2002 הצבא הישראלי עקר אותם ועכשיו נשארו לנו רק שישה עצי זית, ואנחנו מטפלים בהם. לפעמים אנחנו הולכים לאדמות רק כדי לשבת בין העצים ולשתות תה ולפעמים אנחנו אוכלים שם. בשעה שבע או שמונה בערב אני בדרך כלל הולך הביתה. מאז הנסיגה, הישראלים לא ירו עלינו אף פעם והרגשנו בטוחים באדמות שלנו.

ביום שישי, 2.12.05, אני ובן דוד שלי, סייד אבו ליבדה, בן 16, וזוהדי אבו שאהין, חבר שלי, בן 17, שעובדים איתי, סיימנו לעבוד בשעה 18:00 בערב והלכנו מיד לאדמות, בבגדי עבודה. הגענו לשם בשעה 19:00 בערב. כשהגענו, התחלנו להשקות את עצי הזית. סיימנו להשקות בשעה 21:00 בערב. אחר כך הדלקנו מדורה והכנו תה. אחרי ששתינו, קמנו לכבות את האש וללכת ואז התחילו לירות עלינו מהמגדלים שעל הגבול. הירי נמשך בערך עשרים דקות רצופות. אני נפגעתי ראשון. נפלתי על האדמה, צעקתי ולא יכולתי לקום. נפגעתי בשוק של רגל ימין. זהדי וסייד ברחו והירי נמשך. לא ראיתי מה קרה להם, כי הם היו רחוקים ממני. אחרי חצי שעה בערך הגיע אמבולנס שלקח אותי לבית החולים נאסר בח'אן יונס. למחרת שמעתי מאחד מהאחים בבית החולים שסייד נהרג וזהדי נפגע בחזה וברגל.

אני יודע שהחיילים ראו אותנו שם הרבה פעמים, כי אנחנו מגיעים לשם כדי להשקות את העצים. הם יודעים שזו האדמה שלנו ואנחנו באים לטפל בה. אני לא מבין למה ירו בנו.

אנוואר עטא חמדאן אבו ליבדה, בן 17, הוא פועל בניין, תושב בני סוהילא, במחוז ח'אן יונס שברצועת עזה. את עדותו גבה זכי כחיל, ב-5.12.05, בבית החולים נאס'ר בח'אן-יונס.