שוטרי משטרת רמלה התעללו באיאד שמאסנה לאחר שסירב להפוך למשתף פעולה, נובמבר 2005

איאד שמאסנה, נהג דחפור

אני נהג דחפור ועובד בבניין כבר יותר מעשר שנים. עבדתי עם כמה חברות ישראליות ואני עובד עם הרבה פועלים מהגדה המערבית. בשנת 2001 נעצרתי כי היה אתי פועל מהגדה המערבית. היה לו היתר עבודה בישראל, אבל באותו זמן היה סגר בשטחים. לקחו אותי לתחנת המשטרה בבית שמש והחרימו את המכונית שלי לחודש. נשפטתי וגזרו עלי חודש של עבודות שירות וקנס של אלפיים ש"ח.

ביום שישי, 11.11.05, בסביבות השעה 20:00 הייתי בקניות עם אחותי ובעלה כשהתקשר אלי חוסיין אל-פקיה, חבר שלי מהיישוב קטנה. הוא סיפר לי שהמכונית שמשמשת את הפועלים שלו התקלקלה ושהפועלים תקועים באמצע הדרך ליד צומת נחשון. הוא אמר לי שהפועלים הם מהכפר בית נקובה [שבתחומי ישראל]. הבטחתי לו שאחרי הקניות אסע לאסוף אותם ולקחת אותם הביתה. בסביבות 21:00 נסעתי במכונית של אחי, מזדה 223, לכיוון צומת נחשון. הגעתי לצומת בסביבות 21:30 או 21:45. כשהגעתי לשם ראיתי פיג'ו שחורה עומדת ולידה שלושה בחורים. אמרתי להם שחוסיין שלח אותי כדי להסיע אותם. שאלתי אותם מאיפה הם ואמרו לי שהם מבית נקובה. הם עלו למכונית שלי ונסענו לכיוון בית נקובה.

לפני הצומת היה מחסום משטרה. נסעתי לכיוון המחסום וכשהגעתי לשם ראיתי מכונית משטרה כחולה, מסוג מזדה, עומדת. ליד המכונית עמדו שלושה שוטרים במדים כחולים. הם קראו לי לעצור ודרשו את תעודת הזהות שלי. מסרתי להם את התעודה ואחרי שהשוטר בדק אותה הוא החזיר לי אותה ושאל את הנוסעים מאיפה הם. הנוסעים ענו שהם מבית נקובה. השוטר דרש ממני ומהנוסעים לרדת מהמכונית כדי שיוכל לערוך בה חיפוש. הוא דרש גם מהנוסעים להציג את תעודות הזהות שלהם. פתאום שלושת הבחורים ברחו לכיוון בית נקובה. השוטרים התחילו לרדוף אחריהם ואני נשארתי ליד המכונית שלי וליד מכונית המשטרה. חיכיתי עשר דקות עד שהשוטרים חזרו והתחילו לשאול אותי על הבחורים שברחו. אמרתי לשוטרים שהבחורים אמרו לי שהם מ בית נקובה ושהמכונית שלהם התקלקלה ליד צומת נחשון.

אחרי שערכו חיפוש במכונית שלי, אחד השוטרים הביא תיק קטן עם מסמכים ושאל אותי למי התיק הזה שייך. אמרתי לו שאני לא יודע ושזאת הפעם הראשונה שאני רואה את התיק הזה. השוטרים הכניסו אותי למכונית המשטרה ואחד השוטרים נהג במכונית שלי. נסענו לתחנת המשטרה במבשרת ציון. בתחנת המשטרה אחד השוטרים חקר אותי ואני סיפרתי לו את כל מה שקרה ומסרתי לו את מספר הטלפון של החבר שביקש ממני להסיע את הפועלים. אחרי החקירה שני שוטרים הוציאו אותי מתחנת המשטרה. הם הכניסו אותי למכונית שלי. אחד מהם נהג בה והשני ישב לידי במושב האחורי. הידיים שלי היו כבולות באזיקים מברזל. כשהגענו אל מגרש הרוסים השעה הייתה 24:00. נכנסתי לחדר החקירות ושם חקרה אותי שוטרת. השוטרת אמרה לי שאני עצור ואחר כך אחד השוטרים לקח אותי לתא המעצר. נשארתי שם עד למחרת (יום שבת 12.11.05), ואז בא שוטר והוציא אותי מתא המעצר. השוטר אמר שלוקחים אותי לבית המשפט.

השעה הייתה בסביבות 17:30 כשנכנסתי לאולם בית המשפט. זה היה אולם בגודל בינוני ועל הבמה ישב איש זקן שידעתי שהוא השופט. אחרי דיון של חצי שעה בערך, שבו ייצג אותי עו"ד בשם רון אלמגור, המעצר שלי הוארך והחזירו אותי לחדר החקירות במגרש הרוסים. נשארתי שם עד למחרת (יום ראשון) בשעה 15:00 בערך ואז הוציאו אותי מהמעצר והכניסו אותי למכונית משטרה, שהעבירה אותי לתחנת המשטרה במבשרת ציון. במבשרת ציון הכניסו אותי לאגף החקירות. היו שם שלושה שולחנות. ליד אחד השולחנות ישבה אישה במדי משטרה כחולה. היא הייתה בלונדינית עם שיער ארוך. ליד השולחן השני ישב איש בלבוש אזרחי. היו לו עור כהה, שיער קצר ומבנה גוף מלא. הוא ענד שרשרת זהב עם סמל קטן של מגן דוד אדום מסביב לצוואר . בנוסף להם היה השוטר שהביא אותי לחדר הזה. הוא היה בלונדיני, בגובה בינוני ולבש מדי משטרה כחולים. השוטר הושיב אותי מול החוקר בלבוש האזרחי. הייתי קשור בידיים וברגליים. החוקר הזדהה בשמו אבל אני לא זוכר אותו עכשיו. הוא התחיל לחקור אותי על האנשים שהיו אתי במכונית. הוא אמר שהוא מכיר אותם ושהם גנבים. הוא חקר אותי במשך שלוש שעות רצופות בערך.

אחר כך נכנס לחדר שוטר גבוה, עם עור בהיר, שנראה בן ארבעים ומשהו. הוא אמר שהוא האחראי על התחנה. הוא שאל אותי מה אני רוצה לשתות, קפה או תה. סירבתי לשתות משהו. הוא ביקש מהחוקר והשוטרת לצאת מהחדר. כשיצאו הוא ביקש ממני לעבוד אתו כמו בלש במקרים פליליים, גניבה ודברים מהסוג הזה. סירבתי להצעה שלו ואמרתי לו שאני לא עובד בעבודות האלה. הוא ביקש ממני לצאת מהחדר כדי לחשוב על ההצעה שלו ואיים שאם לא אקבל אותה ישלול את תעודת הזהות שלי ויכלא אותי להרבה זמן. הוא קרא לשוטר שהוציא אותי מהחדר. נשארתי במסדרון שעה בערך ואז האיש שאמר שהוא האחראי יצא מהחדר ושאל אותי אם אני רוצה לאכול. אמרתי שלא ואז הוא שאל אותי מה התשובה שלי בנושא בנוגע לשיתוף הפעולה איתו. הוא איים שאם אסרב הוא ישלח אותי לרמלה ואז יפתחו לי תיק. סירבתי כמו בפעם הראשונה. ברגע זה הוא עזב אותי ואמר: "אתה חופשי". כל השיחה התנהלה בעברית כי אני מדבר עברית טוב מאד. אחרי כמה דקות החוקר בלבוש האזרחי הגיע ואמר לי: "אם לא תשתף אתנו פעולה, אני מבטיח לך שיש כאלה ברמלה שמחכים כדי להיכנס לתוך התחת שלך. ושם האנשים מוכנים לכך". הוא הסתכל לי בעיניים ואמר: "אתה תזכור את הדברים שלי".

בסביבות השעה 21:00 לקחו אותי למגרש הרוסים והכניסו אותי לתא מעצר. החזיקו אותי שם עד למחרת (יום ב', 14.11.05). הוציאו אותי מתא המעצר בסביבות השעה 12:00 וסיפרו לי שהתיק שלי הועבר לרמלה ושלשם יעבירו אותי. לקחו אותי במכונית קטנה מסוג טויוטה. כשהגעתי לתחנת המשטרה ברמלה שוטר במדים כחולים ואיש בלבוש אזרחי הובילו אותי לקומה השנייה של תחנת המשטרה. השוטר הושיב אותי במסדרון שבקומה השנייה. הוא שאל אותי אם אכלתי ארוחת צהרים ואמרתי לו שלא. הוא אמר שיביאו לי ארוחת הצהרים וכעבור עשר דקות הוא חזר עם מגש ובו תפוח אדמה, רוטב עגבניות ואורז. הוא לא הסיר לי את האזיקים מהידיים ולמרות זאת אכלתי, אבל זה היה קשה.

בזמן שאכלתי ניגש אלי איש בלבוש אזרחי. הוא היה נמוך, עם מבנה גוף מלא, ראש מגולח ועור בהיר. הוא שאל אותי אם אני מכיר אותו ואמרתי שלא. האיש תפס את מגש האוכל שהחזקתי והטיח אותו בפנים שלי. האוכל היה חם וזה הכאיב לי וגם השפיל אותי. התחלתי לבכות ואז, לאחר שהוא מרח את האוכל על הפנים שלי, הוא נתן לי שתי סטירות ואמר לי שייקחו אותי כדי להאריך את המעצר שלי ושאחר כך אני אמות. מיד אחר-כך הגיע שוטר בלונדיני, במדי משטרה כחולים. הוא שאל אותי למה אני בוכה כמו ילד קטן ונתן לי טישו כדי לנגב את הפנים. אחר-כך העבירו אותי לאולם בית המשפט במכונית. אולם בית המשפט רחוק מתחנת המשטרה. כשנכנסתי לאולם בית המשפט השופט האריך את המעצר שלי ביומיים. השעה הייתה בערך 14:00. אחר כך החזירו אותי לתחנת המשטרה ושם העלו אותי לקומה השנייה. הכניסו אותי לחדר החקירות שבתוכו היה שוטר במדים כחולים. הוא היה גבוה, בעל עור בהיר. כשישבתי מולו, הוא סיפר לי שהתיק שהיה בתוך המכונית שלי נגנב מכרמי יוסף. אמרתי לו שאני לא יודע כלום על זה.

השוטר הורה לי לצאת מהחדר ויצאתי למסדרון. אחרי כמה דקות הגיע האיש שהטיח את האוכל בפניי יחד עם איש אחר, רזה, עם עור שחום ובלבוש אזרחי. הוא אמר לאיש הרזה שאמרתי עליו שהוא מניאק, למרות שאני לא אמרתי זאת. הם הכניסו אותי למשרד סמוך שהיו בו שני שולחנות ועל כל שולחן היה מחשב. הדלת של המשרד הזה נפתחת כלפי פנים. כשנכנסתי הם העמידו אותי ליד הדלת והתחילו לפתוח את הדלת ולהכות אותי איתה, כשאני בין הקיר לדלת, ולבעוט בי. זה נמשך חמש דקות בערך. שאלתי אותו למה הוא מכה אותי והוא אמר: "אתה עוד לא מתבייש לומר לי את זה" וסגר את הדלת. הוא הוריד לי את האזיקים מאחת הידיים ואמר לי: "תוריד את החולצה שאתה לובש". הורדתי את החולצה ונשארתי עירום בפלג הגוף העליון. הוא חזר וקשר לי את הידיים. באותו רגע האיש הרזה עזב את המשרד ונשארתי לבדי עם האיש הקירח הנמוך. בפינת המשרד, ליד הדלת, הייתה קופסה של מים מינראליים מתוצרת עין גדי. הוא לקח את הבקבוקים אחד אחרי השני והתחיל לשפוך את המים על הראש שלי. תוך כדי כך הוא גם היכה אותי בכל חלקי הגוף שלי. הוא נתן לי אגרופים, סטירות ובעיטות הוא גם תפס לי את הצוואר ולחץ עליו והטיח את הראש שלי בקיר.

זה נמשך רבע שעה בערך ואז הגיע לחדר שוטר במדים כחולים וביקש מהאיש שהכה אותי לבוא איתו. הוא הוציא אותו מהחדר למסדרון החיצוני והם התרחקו ממני בערך שלושה מטרים ודיברו. אחר כך האיש הקירח חזר. בקצה המסדרון היה מטבח קטן שהיו בו כיור וכלים להכנת קפה. היה שם גם מטאטא. האיש הקירח לקח את המטאטא והורה לי להתכופף. הוא היכה אותי בכוח באזור הישבן במקל של המטאטא. אני לבשתי מכנסיים. הוא המשיך להכות אותי כך במשך כשלוש דקות, שבמהלכן אני צעקתי מרוב כאב. אחר כך הוא הכניס אותי לחדר שבו הייתי קודם והורה לי להוריד את המכנסיים ואת התחתונים. הוא הוריד לי את המכנסיים ואת התחתונים עד לאזיקים של הרגליים והורה לי להתכופף. כשהתכופפתי, הוא בעט בי בכוח עד שנפלתי על הרצפה על הפנים. הוא התחיל לקלל אותי: "אני אזיין את אמא שלך ואת האחיות שלך. ערבים זבל" וכל מיני קללות כאלה. תוך כדי קללות הוא החדיר את המקל לתוך התחת שלי. צעקתי מרוב כאב וצרחתי, וכל פעם שצרחתי הוא לחץ יותר את המקל באופן מאונך. זה נמשך בערך עשר דקות. אחר כך, הוא אמר לי: "אני אלך עכשיו אבל אני מבטיח לך שמחר אחזור וכל הבלשים בתחנה ירקדו על הגב שלך". הוא העמיד אותי והוריד לי את האזיקים מאחת הידיים. הוא הורה לי ללבוש את הבגדים שלי. התלבשתי והוא מסר אותי לאחד השוטרים.

בכיתי מרוב כאב והשפלה. כנראה שאיבדתי את ההכרה לכמה זמן. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בתוך מכונית משטרה. לידי ישב שוטר שלא ראיתי קודם. שאלתי לאן הם לוקחים אותי. הוא אמר שלוקחים אותי לבית החולים כדי לעבור בדיקות. כשהגענו לבית החולים הכניסו אותי לחדר מיון. הרופאה שם אמרה לי שאני באסף הרופא. היא בדקה לי את לחץ הדם ועשתה לי בדיקת שתן. עשו לי גם צילומי רנטגן. אמרתי לרופאה שהכניסו לי מקל לתחת והיא התעלמה ממני. ראיתי את אחד השוטרים מדבר אתה. אני חושב שהוא ביקש ממנה לא לבדוק לי את פי הטבעת. הייתי בבית החולים מ-21:00 עד 23:00 ואז לקחו אותי במכונית משטרה אחרת, לא זאת שהביאה אותי לבית החולים. השוטרים אמרו לי שהם ייקחו אותי לתחנת המשטרה של ראשון לציון. כשביקשתי מהם את המסמך הרפואי הם סירבו לתת לי וביקשו ממני להביא קודם התחייבות מקופת החולים . כשהגענו לראשון לציון הכניסו אותי לחדר שהיו בו עצורים אחרים.

נשארתי שם עד למחרת בבוקר (יום ג', 15.11.05). ביקשתי להיבדק על ידי רופא כי לא הרגשתי טוב. לקחו אותי לרופא. הוא בדק אותי בדיקה מהירה, נתן לי שני כדורים ואז החזירו אותי לתא הכלא. בסביבות השעה 15:00 הוציאו אותי מהתא ומסרו אותי לשני אנשים בבגדים אזרחיים. אחד מהם היה נמוך, עם עור שחום וזקן קטן ולשני היה מבנה גוף מלא. שניהם העלו אותי לג'יפ מיצובישי בצבע כחול. הם לקחו אותי לתחנת המשטרה של רמלה. כל הדרך לרמלה הם לא דיברו איתי. כשהגענו לשם הכניסו אותי לחדר גדול בקומת הקרקע בתחנת המשטרה. באמצע החדר היה שולחן עגול. בקצה החדר היה ארון ובקצה השני היה עמוד. בחדר ישבו חמישה אנשים בלבוש אזרחי. אחד מהם היה האיש שתקף אותי יום קודם לכן. הם הושיבו אותי ליד העמוד שבקצה החדר והתחילו לקלל אותי ולזרוק עלי בדלי סיגריות. הם גם ירקו עלי. אחד מהם סגר את הדלת של החדר וארבעת האחרים קמו. אחד מהם היה האיש שתקף אותי קודם. הוא החזיק אלה באורך של 50 ס"מ, בצבע אדום נוטה לחום, והכה אותי בה בכל חלקי הגוף שלי. הוא והאחרים זרקו אותי על הרצפה ודרכו על הגוף שלי. הם בעטו בי בכל חלקי הגוף ולחצו על הפנים שלי בנעליים שלהם.

אחר כך, האיש הנמוך הקירח אמר לי לקום. כשקמתי הוא העמיד אותי ליד העמוד. הוא החזיק שיפוד והתחיל לנעוץ אותו בישבן שלי ובירכיים שלי. אחר כך הוא העמיד אותי ליד הקיר של החדר ושם שקית פלסטיק בצבע חום על הראש שלי. היה שקט בחדר למשך דקה. אחר כך, הדלת נפתחה ואחד מהם הסיר את השקית מהראש שלי. ראיתי שלושה אנשים, שניים חבשו כובעי גרב שחורים שכיסו את הפנים שלהם, בצבע שחור עומדים מולי. לשניהם היה מבנה גוף מלא. השלישי היה רזה עם כובע. אחד משני רעולי הפנים החזיק אלה והשני החזיק חרב. הם התחילו להכות אותי באלה ובצד הקהה של החרב בכל חלקי הגוף שלי. הם היכו אותי גם בידיים שלהם. האיש הנמוך והקירח הצטרף אליהם. אחר כך, הוציאו אותי מהחדר, העלו אותי לקומה השנייה ומסרו אותי למשטרה. השוטרים התחילו לחקור אותי מחדש. השעה הייתה בסביבות חמש. אחד השוטרים, בלונדיני, חקר אותי ושאל אותי על הסכין שמצאו איתי במכונית. אחרי בערך חמש דקות הוציאו אותי והחזירו אותי לקומת הקרקע.

הכניסו אותי לחדר גדול שהיו בו שישה אנשים בלבוש אזרחי.על הקיר היה תלוי דגל גדול של ישראל ומאחורי שולחן ישב איש בלבוש אזרחי. הוא נתן לאנשים האחרים הוראות לגבי המעצר של איזה סוחר סמים. הושיבו אותי באמצע החדר ומדי פעם אחד מהם נתן לי סטירה או בעט בי. זה נמשך בערך 15 דקות. אחר כך, שני אנשים הובילו אותי החוצה מן החדר. אחד מהם היה רזה וחבש כובע. לשני היה מבנה גוף מלא ועור שחום. הם העלו אותי לג'יפ המיצובישי שבו הביאו אותי לתחנה. ישבתי במושב האחורי ולידי ישב האיש עם מבנה הגוף המלא. תוך כדי הנסיעה הוא קיבל שיחת טלפון. הבנתי מהשיחה שלו שהוא מדבר עם אשתו ושהבת שלו חולה. לאחר שסיים את השיחה הוא התחיל להכות אותי והאשים אותי שעיכבתי אותו ושהוא איחר להגיע לבת שלו. האיש שנהג בג'יפ אמר: "בוא נעצור ונקבור אותו פה".

הגענו לכלא ראשון לציון בסביבות השעה 18:00. במהלך כל הנסיעה האיש שישב לידי הכה אותי בידיו. נשארתי שם עד יום חמישי (17.11.05) ואז שוחררתי בערבות. לא דיברתי עם אף אחד על מה שקרה לי כי התביישתי. סבלתי מכאבים וחברים שלי עודדו אותי לדבר ולכן למחרת ניגשתי למח"ש והגשתי תלונה. אני מוכן להעיד על מה שקרה לי בפני כל גורם ללא הסתייגות.

איאד מוחמד חמד שמאסנה, בן 30, נשוי ואב לילד, הוא נהג דחפור, תושב בית חנינא שבמזרח ירושלים. את עדותו גבה כרים ג'ובראן, בצור באהר,ב-21.12.05