חיילי צה"ל היכו את מוחמד קשוע, בן 88, במטע הזיתים שלו ליד הכפר עלאר, מארס 2005

מוחמד קשוע, חקלאי

אני גר בשכונה המערבית בכפר עלאר, שבמחוז טול כרם. אני חקלאי ויש לי מטעי זיתים ושקדים בשטח של כעשרים דונם באזור אימסאוור. המטעים נמצאים על גבעה, דרומית לכפר עלאר. אני גם דמות מוכרת באזור ומשמש כבורר כשיש סכסוך בכפר.

ביום שלישי, 29.3.05, בסביבות 7:00, הלכתי לאדמה שלי כדי לנכש את העשבים שצומחים מסביב לעצים. כשהעשבים מתייבשים, אני נותן אותם לחמור לאכול. רכבתי על החמור שלי ובסביבות 7:30 הגעתי לאדמה והתחלתי לנכש את העשבים השוטים ולאסוף אותם. סיימתי בסביבות 10:30 והעמסתי את העשבים על החמור. השמש התחילה להיות חזקה מדי והייתי עייף. התארגנתי כדי לעזוב את השדה ורגע לפני שפניתי לצאת מהשטח, שמעתי קול שקורא לי. הסתכלתי לאחור וראיתי קבוצה של בערך 12 חיילים. הם היו לבושים במדים של הצבא וחבשו קסדות. שלושה מהם התקרבו אלי והאחרים נשארו מאחור, במרחק של 15-20 מטרים ממני. אחד החיילים שאל אותי בערבית: "מה אתם עושים כאן?". עניתי לו שאני עובד באדמה שלי ושאני מנכש את העשבים. הוא שאל אותי מאיזה כפר אני ועניתי שאני מעלאר. הוא אמר שעכשיו לא עונת המסיק ושאל למה אני שם. עניתי לו שזאת האדמה שלי ושאני מגיע לכאן כדי לעבוד בה. החייל אמר לי שאני שקרן ושבאתי כדי לתת אוכל למבוקשים. אמרתי לו שאני לא מכיר מבוקשים, אני בן תשעים, אני לא מכיר אף אחד ובלי החמור שלי אני בכלל לא יכול להגיע לאדמה. אמרתי לו שוב שאני לא שקרן.

החייל השפיל אותי שוב ואמר: "אתם הזקנים שקרנים". אמרתי לו שאני בן תשעים שנה ואני לא משקר לשום אדם, יהודי או ערבי. אמרתי לו: "אם הייתי משקר, הייתי אומר לך שראיתי אנשים הולכים לכיוון הזה. הייתם הולכים באותו כיוון ולא הייתם מוצאים שום דבר חוץ מעייפות". אחר כך החייל שאל אותי אם יש לי תעודת זהות. אמרתי לו שיש לי תעודת זהות, ושבחיים שלי כבר הכרתי כמה מדינות ושאני יודע שתמיד אני צריך לקחת את תעודת הזהות שלי. נתתי לו את התעודה, הוא הסתכל בה ואמר: "נכון שאתה בן תשעים, אבל אתה חצוף. איש חצוף. אתה עושה את עצמך כאילו אתה מבין את החוקים". אני לא זוכר איך נראה החייל הזה. הוא אמר לי שאני שקרן, שאני כאן כדי לתת אוכל לטרוריסטים ושלא באתי כדי לעבוד באדמה שלי. מיד אז הוא נתן לי אגרוף בחזה.

אמרתי לו: "אל תכה אותי בחזה, אני חולה וזקן, אני לא יכול לעמוד במכות". שאלתי אותו: "למה אתה מכה אותי? אני מאיים עליך ולכן אתה מתקיף אותי?". אמרתי לו שאני רוצה לדבר עם הקצין האחראי. אני יודע שכל החיילים בכל העולם חייבים להיות מלווים בקצין או אחראי, שאיתו אפשר לדבר ולהגיע להבנה. אחרי שאמרתי את המילים האלה, החייל שדיבר איתי ושני חיילים אחרים זרקו אותי על האדמה. הם בעטו בי בגב והיכו אותי.

שאלתי את שלושת החיילים למה הם מכים איש זקן. החוק בכל המדינות קובע שלא מכים זקנים, נשים וילדים. אחד החיילים אמר לי שאני חצוף ושאני עושה את עצמי כאילו אני מבין בחוקים ואז הוא היכה אותי עם קת הרובה שלו, על הראש מאחור. התמוטטתי ואיבדתי את ההכרה. התעוררתי אחרי כארבעים דקות וראיתי שיורד לי דם ירד מהראש. הדם נזל על הגוף שלי. הרגשתי סחרחורת וכאב לי בעיקר בגב, בחזה, בראש ובירך שמאל. כשהתעשתי אף אחד מהחיילים, אלה שתקפו אותי או האחרים, לא היה לידי. ראיתי רק את החמור שלי. הוא עמד ואכל את העשבים שעקרתי.

חזרתי עם החמור הביתה. הבנים שלי ראו אותי מלא דם. סיפרתי להם מה קרה לי עם החיילים. אחד מהבנים שלי התקשר לצלב האדום והזמין אמבולנס. האמבולנס הגיע והעביר אותי לבית החולים על שם השהיד ת'אבת ת'אבת בטול כרם. בבית-החולים הכניסו אותי למחלקת טיפול נמרץ והרופאים בדקו אותי, הגישו לי טיפול ועשו לי צילומי רנטגן. הרופאים אמרו לי שיש לי חבורות בראש, בגב, בחזה ובירך השמאלית. הם רשמו לי תרופות כדי שלא יתפתחו דלקות ומשככי כאבים. קיבלתי גם זריקה נגד הדלקות ואחר כך חזרתי הביתה.

מוחמד חוסיין סאלח קשוע, בן 88, הוא חקלאי ואב לשלושה, תושב הכפר עלאר שבמחוז טול-כרם. את עדותו גבה בביתו עבד אל-כרים א-סעדי, ב-30.3.05