16.6.08: עתירה לבג"ץ: לאפשר ביקורי משפחות אצל כלואים מרצועת עזה

ב-12.6.08 עתרו המוקד להגנת הפרט, בצלם וארגונים ישראליים ופלסטיניים נוספים לזכויות האדם לבג"ץ בדרישה לשוב ולאפשר ביקורים של קרובי משפחה אצל פלסטינים תושבי רצועת עזה המוחזקים בבתי כלא בישראל. העתירה הוגשה בשמם של חמישה אסירים תושבי הרצועה המוחזקים במתקני כליאה שונים.

ב -6.6.2007, לפני למעלה משנה, הופסקו כל הביקורים של בני משפחות הכלואים מרצועת עזה בבתי הכלא בישראל. הנימוק העיקרי שניתן לביטולם של הביקורים היה כי "מאז השתלטותו הצבאית של ארגון החמא"ס על הרצועה, אין גורם פלסטיני מולו ניתן לבצע תיאום ביטחוני של התנועה במעברים, המצויים עתה בשליטתם של גורמי טרור". זאת למרות שבפועל, ביקורים אלה תואמו מאז ומעולם באמצעות ארגון הצלב האדום הבינלאומי, המוכן להמשיך ולתאם את הביקורים וקורא לחידושם. הביקורים מעולם לא תואמו באמצעות מגעים ישירים בין ישראל לגורמים פלסטיניים כלשהם.

ביקוריהם של תושבי רצועת עזה בבתי הכלא בישראל נמשכו על-פי הנוהג הקודם כשנתיים לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות (ב-15.8.2005), באותה מתכונת שבה התקיימו קודם לכן: הביקורים אורגנו באופן בלעדי על-ידי ארגון הצלב האדום הבינלאומי. בקשות של קרובי משפחה לביקור הוגשו במשרדי הצלב האדום, אשר העבירן לידי המפקד הצבאי הישראלי. המפקד הצבאי העביר את תשובתו לידי הצלב האדום, וזה מסר את המענה למבקש. הצלב האדום אף אירגן את הסעות המבקרים עצמן - על חשבונו, בתיאום עם המפקד הצבאי ובליווי סידורי אבטחה קפדניים. כך למשל, המבקרים נבדקו בקפדנות הן במחסום ארז, לפני כניסתם לשטח ישראל והן לפני כניסתם לכלא, האוטובוסים בהם הגיעו המבקרים לביקור בכלא לוו על ידי כוחות הביטחון מרגע כניסתם לשטח ישראל והמבקרים לא הורשו לרדת מהאוטובוס עד להגעתם לכלא.

ההיתרים לבקר בכלא במסגרת הסעות הצלב האדום ניתנו על ידי ישראל על בסיס קריטריונים צרים ובכפוף למה שהוגדר כשיקול-דעת ביטחוני. הזכאים להשתתף בביקורים היו: בני-זוג, הורים וסבים, אחיות ובנות וכן אחים ובנים מתחת לגיל 16 או מעל לגיל 45 בלבד. בנים בגילאי 45-16 הורשו לבקר את אביהם הכלוא פעמיים בשנה, ואחים בגילאים אלה הורשו לבקר פעם בשנה בלבד. גם קריטריונים אלה היו מגבילים ביותר ושרירותיים, ולא מילאו כנדרש את חובתה של ישראל לאפשר ביקורים אצל כלואים.

ב-6.6.2007 החליט כאמור הצבא, באופן חד-צדדי, להפסיק את כל הביקורים של בני המשפחות מרצועת עזה אצל יקיריהם הכלואים. בנוסף לנימוק שהוזכר לעיל, לפיו אין בנמצא גורם פלסטיני מולו ניתן לבצע תיאום ביטחוני של התנועה במעברים, הועלו שני נימוקים נוספים כעילה למניעת הביקורים. אחד הנימוקים היה כי קבינט המדיני-ביטחוני של ממשלת ישראל החליט ב-9.9.2007, שלא לאפשר יציאתם של אנשים מרצועת עזה. הנימוק השני, שהועלה באופן בלתי רשמי, היה כי חמאס מונע ביקורים מהחייל השבוי גלעד שליט.

מאז הופסקו הביקורים נעשו מאמצים רבים על-ידי המוקד להגנת הפרט והצלב האדום להביא לחידושם, אולם אלה עלו בתוהו.

הזכות לביקורי משפחה אצל כלואים היא זכות יסוד, הן של העצורים והן של בני משפחותיהם, והיא מעוגנת בשורה של מקורות משפטיים, ישראליים ובינלאומיים. זכות בסיסית זו נובעת מתפיסתו של האדם כיצור חברתי, המתקיים במסגרת משפחה וקהילה. מניעת ביקורי משפחות אצל יקיריהן הכלואים, פוגעת פגיעה קשה בזכות היסוד של בני המשפחה ושל הכלואים לחיי משפחה.

בנוסף, ביטול הביקורים מהווה ענישה קולקטיבית, האסורה הן במשפט הישראלי והן במשפט הבינלאומי.

בהגשת העתירה השתתפו, בנוסף לבצלם ולמוקד להגנת הפרט, גם הארגונים הבאים: א-דמיר, גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, יש דין - מתנדבים למען זכויות אדם, מרכז עזה לבריאות הנפש, רופאים לזכויות אדם, Defence for Children International - Palestine .