23.1.08: בצלם רואה בדאגה רבה את  הצעת החוק לשלילת ביקורים מאסירים ועצירים ביטחוניים

היום, 23.1.08, אישרה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק המסמיכה את  השר לביטחון-פנים לאסור על בני משפחה או נציגי ארגונים הומניטאריים  לבקר אצל אסירים ביטחוניים החברים בארגונים המחזיקים אזרח ישראלי ואינם מאפשרים לנציג ממשלת ישראל, נציג ארגון הומניטארי או בן משפחה  לבקרו.

איסור זה, שאושר קודם לכן על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, מהווה הפרה של עקרונות יסוד בחוק הבינלאומי ובמשפט הישראלי. העובדה שהממשלה בחרה לאמץ את הצעת החוק חמורה כשלעצמה, שכן בכך הגדילה את סיכויה להתקבל בכנסת והפכה את האיסור הנ"ל לחלק מעמדתה הרשמית של מדינת ישראל.

כ-8,500 פלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה כלואים כיום בידי ישראל. כל בתי הכלא בהם מחזיקה ישראל פלסטינים, למעט אחד, מצויים בתוך שטחה הריבוני ולא בשטחים הכבושים. עצם החזקתם של הכלואים בישראל מהווה הפרה בוטה ומתמשכת של החוק הבינלאומי, האוסר על העברת אזרחים, לרבות עצירים ואסירים, מהשטח הכבוש לשטחה של המדינה הכובשת. הפרת חוק זו מצד ישראל גוררת אחריה הפרות חוק נוספות. כך, למשל, נפגעת קשות זכותם של תושבי השטחים לבקר את קרוביהם הכלואים בתדירות ובתנאים סבירים ולעתים אף נשללת לחלוטין.

המשפט הבינלאומי מכיר מפורשות בזכותם של כלואים ושל בני משפחותיהם להיפגש אלה עם אלה במסגרת ביקורים במתקני הכליאה. הכרה זו נובעת מתפיסת האדם כיצור חברתי, המתקיים במסגרת של משפחה וקהילה, ומזכותם של האסיר ושל בני משפחתו לחיי משפחה המעוגנת לא רק במשפט הבינלאומי אלא גם במשפט הישראלי.

עיקרון מוסכם נוסף אותו מפירה ההצעה ברגל גסה קובע, כי עצם מעצרו או מאסרו של אדם, המגבילים את חופש התנועה שלו, אין בהם כדי להגביל זכויות יסוד אחרות שלו, למעט אלו שנשללו ממנו על-פי הוראה מפורשת בדין. העובדה שאדם כלוא על-פי דין אינה מצדיקה פגיעה בזכותו ובזכותם של בני משפחתו לקיים חיי משפחה, ככל שהדבר ניתן בתנאים הקיימים, ולפיכך אינה מצדיקה אף  פגיעה בזכותם לביקורים.

למרבית הפלסטינים הכלואים על ידי ישראל יש ילדים או אחים ואחיות שהם ילדים. המחויבויות שקיבלה על עצמה ישראל במסגרת האמנה הבינלאומית לזכויות הילד כוללות את החובה לכבד "את זכות הילד המופרד מהורה אחד או משניהם לשמור על יחסים אישיים ועל מגע ישיר עם שני ההורים על בסיס סדיר, אלא אם מנוגד הדבר לאינטרסים של הילד".

האיסור המוצע מהווה ענישה פסולה המנוגדת למספר עקרונות יסוד במשפט הומניטארי הבינלאומי: האיסור לתלות את מימושן של זכויות בהדדיות (אי קיום החוק בידי הצד השני לסכסוך אין בו כדי להצדיק הפרה שכנגד), עקרון האחריות האישית (על-פיו ייענש אדם רק על מעשיו שלו) והאיסור על ענישה קולקטיבית (הכולל איסור להעניש אדם על עבירה שלא ביצע בעצמו, איסור על עונשים קיבוציים ואיסור על כל אמצעי הפחדה ואימתנות).

בכל הנוגע לחטיפתו של החייל גלעד שליט: על הנהגת החמאס, השולטת בפועל במנגנוני הביטחון ברצועת עזה, חלה החובה לפעול לשחרורו של שליט לאלתר וללא תנאים. עד אשר ישוחרר, חלה על הגורמים המחזיקים בו החובה להעניק לו יחס אנושי ולאפשר לנציגי הצלב האדום הבינלאומי לבקרו. העובדה שגורמים אלה שוללים משליט לממש את זכותו לביקורים מהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי, אולם אין בהפרה זו כדי להתיר או להצדיק הפרה דומה מצד ישראל.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר בתכלית האיסור על תפיסתו של אדם ועל החזקתו בכוח לצורך הפעלת לחץ על הצד היריב ואילוצו להיענות לתביעות מסוימות, תוך איום לפגוע בחייו או בשלמות גופו של אותו אדם אם לא ייענו התביעות. יתרה מזו, לקיחת בני ערובה נחשבת לפשע מלחמה שכל המעורבים בביצועו נושאים באחריות פלילית אישית.

בצלם קורא לממשלה לחזור בה מתמיכתה בהצעת חוק זו, ולחברי הכנסת שלא לתת יד להשלמת הליך החקיקה של החוק המוצע.