רקע
מעמד משפטי
מכשול ההפרדה
איחוד משפחות
רישום ילדים
שלילת מעמד התושבות
שלילת זכויות סוציאליות
תכנון בנייה והפקעת קרקעות
הימנעות מהשקעה בתשתיות ובשירותים
נתונים על שלילת תושבות
נתונים על הריסת בתים שנבנו ללא רישיון במזרח ירושלים
נתונים על הפקעת קרקעות
נתונים על התחלות בנייה
נתונים על צפיפות דיור
דיווחים בנושא
עדויות בנושא
פרסומים בנושא
תמונות בנושא
   
"המיניסטריון", דו"ח האגודה לזכויות האזרח על משרד הפנים, דצמבר 2004
פסה"ד של בג"ץ בעתירת ג'ברא (PDF)
הימנעות מהשקעה בתשתיות ובמתן שירותים בשכונות הפלסטיניות

תושבי מזרח ירושלים נדרשים לשלם מיסים כמו כל תושבי העיר. עם זאת, הם לא מקבלים אותם שירותים. עיריית ירושלים נמנעת, באופן עקבי, מהשקעה מאסיבית ורצינית בתשתיות ובשירותים בשכונות הפלסטיניות בירושלים, כולל כבישים, מדרכות, ומערכות מים וביוב. מאז סיפוח מזרח ירושלים, העיריה כמעט ולא בנתה בתי-ספר חדשים, בניינים ציבוריים או מרפאות, ורוב ההשקעות היו באזורים היהודיים של העיר בלבד. בתקציב הפיתוח לשנת 1999 של עיריית ירושלים, פחות מ- 10% הוקצה לשכונות הפלסטיניות, בעוד שתושבי השכונות מהווים כשליש מתושבי העיר. כתוצאה מחוסר ההשקעה, מצב התשתיות במזרח העיר חמור:

שכונות פלסטיניות שלמות אינן מחוברות למערכת ביוב, ואין בהן כבישים סלולים או מדרכות. כמעט 90% מצינורות הביוב, הכבישים והמדרכות בירושלים נמצאים במערב העיר;

  • במערב העיר ישנן 1,000 גינות ציבוריות, במזרח העיר ישנן 45;
  • במערב העיר ישנן 34 בריכות שחייה, במזרח העיר יש שלוש בריכות שחייה;
  • במערב ירושלים ישנן 26 ספריות, במזרח העיר יש שתיים;
  • במערב העיר ישנם 531 מתקני ספורט, במזרח העיר ישנם 33 מתקנים.

רמת השירות הניתנת לתושבים הפלסטינים על-ידי רשויות המדינה הינה מחפירה ופוגעת בכבודם של התושבים. כך, למשל, התנאים בלשכה של משרד הפנים במזרח ירושלים הם מחפירים ופוגעים בכבודם של הפונים אליה. העומס במשרד, הוא רב, והטיפול בפניות נמשך חודשים רבים. בדרך קבע אולמות קבלת הקהל אינם מאויישים באופן מלא על-ידי פקידים. כתוצאה מהעומס הרב, ומתוך רצון להבטיח שאכן יוכלו להכנס לסניף, נאלצים התושבים להגיע למשרד, באופן שגרתי, בשעות הקטנות של הלילה ולעמוד בתור עד שעות הבוקר, בתור ארוך ודחוס, כאשר לקראת הצהרים רבים מהעומדים בתור נאלצים לחזור הביתה מבלי שזכו להיכנס כלל לסניף. לא פעם גם אלה שזכו להכנס לתוך הלשכה, נשלחו מבלי שיקבלו שירות.

ההמתנה נעשית ברחוב מחוץ לשער, ללא תנאים בסיסיים ביותר כמו הגנה מהשמש או מגשם. התושבים ממתינים בדחיסות ובצפיפות בין שני מוטות ברזל, כאשר באופן קבוע נמשך התור מעבר להם ורבים ממתינים על המדרכה או על הכביש. השומרים בשער פותחים אותו פעמיים או שלוש במשך הבוקר בכדי להכניס כמה עשרות ממתינים. לא פעם מגיעות תלונות על יחס משפיל ומתנשא מצד השומרים, על אלימות ועל כך שהשומרים מענישים את הממתינים על-ידי סגירת שערי הלשכה בתגובה לתלונות מצדם.

תופעות אלו אינן קיימות בסניף בירושלים המערבית, שם יכולים האנשים לצעוד הישר לאולם המכיל את כל הממתינים ,ומכיל מקומות ישיבה לכולם, להצטייד במספר לתור ואף ללכת ולחזור לקראת השעה שבה יגיע תורם.

גם הטיפול בתוך הסניף מעיד על אפליה חמורה בין האוכלוסיות, כפי שאפשר ללמוד מהנתונים הבאים:

  • הטפסים בלשכה במזרח ירושלים כתובים בעברית בלבד, למרות שמדובר באוכלוסייה דוברת ערבית. כתוצאה מכך, תלויים הפונים בחסדיהם של הפקידים כדי להבין מהם המסמכים שהם נדרשים להביא או שהם נאלצים לצאת מהמשרד ולשלם כסף עבור תרגום המסמך, ולעמוד שוב בתור.
  • בסניף במערב ירושלים יכול הקהל להמתין בנוחיות בתוך האולם ואף מקבל אפשרות גישה למזנון הקיים בבניין ולמתקן מים קרים, בשעה שבמזרח ירושלים נאלצים האנשים לעמוד בתור, לאחר שעמדו במשך שעות בצפיפות ובדוחק מחוץ לבניין, בתנאים המהווים פגיעה בכבוד האדם. בסניף במזרח ירושלים גם לא קיימת מעלית או אפשרות גישה אחרת לנכים ולעגלות.
  • במערב ירושלים ישנה אפשרות לקבל שירות בנושאים מסוימים כגון הארכת דרכון, באמצעות הדואר. אופציה זו אינה קיימת בסניף במזרח העיר.
  • במערב ירושלים ישנה קבלת קהל אחר הצהריים, ישנם טפסי בקשות בכניסה ללשכה, ישנו מודיעין מאוייש ושילוט מנחה בכניסה ללשכה. כל השירותים האלה אינם קיימים בסניף שבמזרח ירושלים.

ב-25.9.00, התקיים דיון בבג"ץ בעתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח בישראל ומרכז אל-קודס לזכויות חברתיות וכלכליות, בדבר התנאים והנהלים בלשכת מרשם האוכלוסין של משרד הפנים במזרח ירושלים.

שופטי בג"ץ הורו לנציגי המדינה לשבת עם נציגי העותרים ולמצוא פתרון לבעיות שהועלו בעתירה.

בלחץ השופטים הוסכם על שיפור מיידי בכמה בעיות עיקריות. עם זאת, לא הוסכם על פתרון לכל הבעיות.

ב-6.6.01. מחק בג"ץ את העתירה למרות שמשרד הפנים לא עמד בהתחייבויותיו ולמרות שהתנאים והנהלים במשרד הפנים נותרו ברובם כשהיו.

בשנת 2003 הוגשה עתירה נוספת בנושא זה, על-ידי אדם פרטי, רופא ג'ברא, באמצעות עו"ד יוסף שוורץ. בחודש דצמבר 2003 פסק בג"ץ כי התנאים הפיסיים בלשכה בירושלים המזרחית בלתי סבירים באופן קיצוני וכי לציבור זכות לקבל שירותים בתנאים ראויים ובתוך פרק זמן סביר. בג"ץ הורה למשרד הפנים להעביר את הלשכה למבנה חדש במתחם מאמוניה עד חודש יולי 2005. כן הורה בג"ץ להגדיל את מספר הפקידים בלשכה מ-29 ל-42 ולהאריך את שעות קבלת הקהל.