14.1.08: ישראל השעתה את הסנקציות על אספקת הסולר לרצועת עזה

ב-10.1.08 הודיעה מערכת הביטחון כי מכסת הסולר התעשייתי שהיא מתירה להכניס לרצועת עזה תשוב לממדיה קודם להטלת הסנקציות, בחודש אוקטובר 2007 (2.2 מיליון ליטר לשבוע לעומת 1.7 מיליון). עם זאת, בהודעה שהגישה פרקליטות המדינה לבג"ץ במסגרת עתירה של ארגוני זכויות האדם נגד מדיניות הסנקציות, צויין כי מדובר בצעד זמני, הכפוף לבחינה מחודשת.

הסולר התעשייתי המיובא לרצועת עזה מישראל משמש באופן בלעדי להפעלת הטורבינות של תחנת הכוח היחידה הפועלת ברצועה, המספקת כשליש מהחשמל הנצרך שם. יתר החשמל מסופק על-ידי ישראל (כ-59%) ועל-ידי מצרים (כ-8%). בעקבות צמצום ייבוא הסולר, נאלצה חברת החשמל של עזה להקטין את ייצור החשמל בתחנה זו בכ-35%, ובכך לצמצם את אספקת החשמל הכוללת לרצועה בכ-11%. על אף שצמצום האספקה יושם, כאמור, מסוף חודש אוקטובר 2007, הוקטן ייצור החשמל רק בתחילת חודש ינואר 2008, בזכות רזרבות הסולר שעמדו לרשות חברת החשמל של עזה, ואשר אזלו בינתיים. בעקבות החלטת מערכת הביטחון להשעות את הסנקציה, צפוי ייצור החשמל לשוב לרמתו הקודמת, אולם המועד לכך לא ידוע, בין השאר, בשל הנזקים שנגרמו לתחנת הכוח בעת צמצום היצור.

אספקת החשמל ברצועה, שלא הייתה רציפה גם קודם לכן, מנותקת כעת לפרקי זמן ממושכים: לפי נתוני המשרד לתיאום הומניטארי של האו"ם מנותקת האספקה במרכז הרצועה במשך כ-8 שעות ביממה; בצפון הרצועה, בעיר עזה ובאזור ח'אן יונס במשך כ-9 שעות בכל יומיים; ובאזור רפיח במשך כ-8 שעות בשבוע.

תחנת הכוח בעזה מספקת חשמל למוסדות חיוניים להישרדות האוכלוסייה, בהם בית החולים שיפא, שהוא המרכזי והגדול ביותר בעזה, המתקן לטיהור שפכים בעיר עזה, ועשרות בארות מים, משאבות ביוב, מרפאות ובתי ספר. בתי החולים מצויידים אמנם בגנרטורים המספקים חשמל במהלך ההפסקות, אולם כמות החשמל המסופקת על-ידי אלה אינה מספקת, וההפסקות גורמות לשיבוש של פעולות רבות המתבצעות בבתי החולים ולפגיעה בבריאותם של המטופלים. גם הפגיעה באספקת המים חמורה, ובעיר עזה למשל נפסקת אספקת המים למשך כ-8 שעות בכל יממה.

בעקבות החלטת הממשלה על צמצום אספקת החשמל והדלק לרצועה עתרו פלסטינים תושבי עזה וארגונים ישראליים ופלסטיניים לזכויות האדם,לרבות בצלם, לבג"ץ נגד הצעדים המתוכננים. זאת בטענה שצעדים אלה עלולים לגרום לפגיעה הומניטארית נרחבת עד כדי סיכון חיי אדם. בעתירה נטען עוד כי כל פגיעה מכוונת בתשתית האזרחית ברצועת עזה הינה בלתי חוקית בעליל, וכי חל איסור מוחלט על ענישה קולקטיבית. כל זאת במיוחד נוכח תלותם המוחלטת כמעט של תושבי רצועת עזה בישראל לצורך אספקת החשמל והדלק, אשר נוצרה במהלך 38 שנים של שליטה ישראלית ישירה ברצועה. תלות זו אף גברה מאז יוני 2006, כתוצאה מהפצצת תחנת הכוח היחידה שפעלה ברצועה על-ידי חיל האוויר של ישראל, ששוקמה רק באופן חלקי. גם לאחר שיקום התחנה, הגבילה ישראל את תפקודה בכך שהגבילה את אספקת הסולר התעשייתי לרצועה באופן המאפשר להפעיל רק שתיים משלוש הטורבינות שבתחנה.

בהחלטת ביניים מ-30.11.07 דחה בג"ץ את פסיקתו בנוגע לצמצום הדרגתי של אספקת החשמל מישראל לרצועת עזה וביקש מן הפרקליטות הבהרות ונתונים נוספים על אופן יישום התוכנית ועל השלכותיה הצפויות על האוכלוסייה האזרחית ברצועה. מנגד קבעו השופטים כי אין מניעה לצמצם את אספקת הדלק והסולר. אולם, כתוצאה מכך, הצטמצמה בפועל אספקת החשמל לתושבי הרצועה, אף יותר ממה שתכננה הממשלה במסגרת הפחתת אספקת החשמל על-ידי חברת החשמל של ישראל.