25.9.07: 443 - כביש בגדה לישראלים בלבד

כביש 443, המחבר בין ירושלים לשפלה ולגוש דן, שימש בעבר כציר התנועה הפלסטיני המרכזי בדרום מחוז רמאללה וכעורק התנועה הראשי בין עיר המחוז לקבוצת הכפרים הפלסטיניים שמדרום-מערב לעיר. עוד לפני תחילת האינתיפאדה השנייה הרחיבה ישראל את הכביש, תוך שימוש באדמות הכפרים, והפכה אותו לכביש בעל ארבעה מסלולים. הפקעת האדמות לצורך הרחבת הכביש נעשתה בטענה כי הדבר נחוץ לצרכי אוכלוסיית האזור והשימוש בכביש הובטח לתושבי הכפרים.

למרות ההבטחה, בשנת 2002 אסרה ישראל על פלסטינים לנוע ברכב וברגל לכל מטרה שהיא בכ-14 ק"מ מהכביש הנמצאים בתחומי הגדה המערבית. בכלל זה נאסרו העברת סחורות לשימוש הכפרים הפלסטיניים והשימוש בו במקרים רפואיים דחופים. בעקבות זאת נותר נתיב תנועה אחד בלבד המחבר בין הכפרים שמדרום מערב לכביש לרמאללה. נתיב חלופי זה הוא דרך משובשת ומפותלת העוברת במנהרה מתחת לכביש, בין הכפרים השונים ובתוכם. דרך זו, הארוכה פי כמה מהכביש המקורי, משרתת את כל 35 אלף תושבי הכפרים שמשני צידיו של הכביש.

האיסור על נסיעת פלסטינים בכביש 443 מעולם לא עוגן בצו או בכל דרך חוקית אחרת, אך הוא יושם בפועל ביעילות רבה: תחילה באמצעות חסימות פיזיות - שערי ברזל, קוביות בטון ומחסומים, או השילוב של כל אלה - ולאחר מכן גם באמצעות סיורים של הצבא שהענישו פלסטינים שנתפסו נוהגים או הולכים בכביש, במטרה להבהיר לתושבים כי נסיעתם בכביש אסורה. מאוחר יותר הצטרפה גם משטרת ישראל למנגנוני אכיפת האיסור והחלה לרשום דוחות ולהטיל קנסות על פלסטינים שעשו שימוש בכביש, בעילות שונות. בשני קצותיו של הכביש, בהם הוא נכנס לשטח מדינת ישראל או לשטח השיפוט של ירושלים, מצויים מחסומים המאוישים בקביעות ואשר בודקים את כלי הרכב החולפים (מחסום מכבים ומחסום עטרות).

מפת כביש 443. היציאות מהכפרים הפלסטיניים נחסמו. מפה מלאה

התנועה בכביש 443 חיונית ביותר לתושבי הכפרים: עבור רבים מהתושבים זהו ציר הגישה המרכזי לאדמותיהם החקלאיות, המצויות משני צידי הכביש, וכן ציר הגישה המרכזי לרמאללה. ברמאללה נמצאים מרכזים עסקיים ושירותים מסחריים בהם תלויים תושבי הכפרים לפרנסתם; שירותי חירום; שירותים סוציאליים - כולל בתי חולים ובתי ספר, וכן קרובי משפחה וחברים של רבים מתושבי הכפרים. בנוסף גרם איסור התנועה על הכביש לסגירתם של למעלה ממאה עסקים קטנים שפעלו לאורך הכביש, בהם סוחרי ריצוף, מוכרי צמחי נוי, רהיטים ומסעדות.

על מנת "לפצות" על סגירת הכביש בפניהם, החלה ישראל בבניית שלושה כבישים המכונים "כבישי מרקם חיים" אשר ישמשו צירים חלופיים לצורך חיבור כפרי האזור לעיר המחוז רמאללה. אולם, סלילת כבישים אלו הביאה להפקעת אדמות נוספות מהכפרים הסובבים את הכביש ומתושביהם. יתר על כן, כבישים חלופיים אלו אינם עונים על צרכי התושבים באזור שכן התוואי שנקבע לכבישים אלו מאריך את הדרך ומחייב מעבר בין כל כפרי הסביבה, ועל כן אינו מהווה חלופה הולמת לכביש ראשי ומרכזי כגון 443. בנוסף, כבישים אלה נועדו לאפשר את הנצחת המצב הקיים ולאפשר את המשך איסור הנסיעה של פלסטינים על הכביש הראשי, העובר באדמותיהם, אשר ישראל הצדיקה את הפקעתן בטענה שהכביש ישמש גם את בעליהן.

האיסור על נסיעת כלי רכב פלסטיניים בכביש 443 פוגע, אם כן, פגיעה חמורה בזכותם של התושבים הפלסטינים לחופש תנועה, ובעקבות כך גם ביכולתם לממש זכויות בסיסיות אחרות כגון הזכות לבריאות, הזכות לעבודה, הזכות לחיי משפחה וחברה והזכות לחינוך. "כבישי מרקם החיים" שישראל בונה כתחליף לכבישים ראשיים פוגעים פגיעה נוספת בזכות הקניין של תושבי הכפרים באזור.

לישראל הזכות ואף החובה להגן על חייו של כל אדם הנמצא בשטח הנתון לשליטתה האפקטיבית, כולל השטחים הכבושים. בידי ישראל נתונה גם הסמכות להטיל הגבלות על חופש התנועה של תושבי השטחים הכבושים, אך זאת רק אם הגבלה זו הכרחית משיקולי ביטחון או צורך צבאי ובכפוף לעקרון המידתיות. יחד עם זאת, נראה כי איסור הנסיעה על כביש 443 נועד לשרת אינטרסים זרים, שהמרכזי שבהם הוא סיפוחו בפועל לישראל של הכביש, המשמש כציר מרכזי לנסיעה מהירה בין שתי נקודות בתוך ישראל (ירושלים וגוש דן). אילו הייתה ישראל מעוניינת בתום לב רק בהגנה על חייהם של ישראלים הנוסעים בכביש, מבלי לספח אותו לשטחה , הייתה יכולה להגביל או אף לאסור את נסיעתם של ישראלים בכביש, תוך פיתוח כבישים ואמצעי תחבורה חלופיים שיחברו את שתי הנקודות שבשטחה .

בנוסף, איסור התנועה על כביש 443 מהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי האוסר על הטלת עונשים קולקטיביים. לטענת ישראל, הגבלות התנועה מוטלות כחלק ממאבקה המתמשך באיומים ביטחוניים ותכליתן היא מניעה ולא ענישה. עם זאת, רובם המכריע של הסובלים מהאיסור אינו נחשד באופן אישי באיום על ביטחון ישראל. איסור זה גם נגוע באפליה גזעית המבוססת על מוצאם הלאומי של המבקשים לנוע בכביש, האסורה אף היא על פי המשפט הבינלאומי.

בחודש יולי 2007 עתרו לבג"ץ תושבים משישה כפרים הסמוכים לכביש, באמצעות האגודה לזכויות האזרח, בדרישה להסיר את החסימות המונעות גישה מהכפרים לכביש ולפתוח את הכביש לשימוש פלסטינים. בתגובה הודיע הצבא כי יאפשר את תנועתם על הכביש של שמונים כלי רכב מהכפרים העותרים. על-פי הודעת הצבא, תנועת כלי הרכב תתאפשר בשעות האור בלבד, כאשר השימוש בכביש בשעות החושך יתאפשר רק בתיאום מראש עם המנהל האזרחי וכמענה לצרכים הומניטאריים. עליית כלי הרכב לכביש תתאפשר דרך מחסום הסמוך לכפר ח'רבת'א אל-מיסבח, עד לכפר אל-ג'יב - שם אמורים כלי הרכב הפלסטינים לעבור ל"כבישי מרקם חיים" נוספים המחברים את הכפר לאזור רמאללה. הסדר זה אמור להיות מיושם החל מחודש אוקטובר 2007 ויהיה בתוקף עד חודש מאי 2008, אז יבחן הצבא מחדש את נחיצותו.

הסדר זה אמנם יאפשר תנועה חלקית של תושבי הכפרים סביב כביש 443 לרמאללה וממנה, אך הוא אינו מהווה פתרון מספק ולמעשה אינו משנה את המצב העקרוני בו שימושם של פלסטינים בכביש נתון לאיסורים והגבלות של הצבא. בשל הגבלת מספר כלי הרכב הפלסטיניים המותרים על הכביש, ובשל הגבלת השימוש בכביש לשעות האור בלבד, ימשיכו רבים מהתושבים לסבול ממצב בו אינם יכולים לממש כראוי את זכויותיהם הבסיסיות ביותר ולקיים צרכים יומיומיים כגון ביקורי משפחה, והגעה סדירה לעבודה.

כביש 443 הינו דוגמה אחת למשטר איסורי התנועה שישראל מטילה על כלי רכב פלסטיניים בכבישים שונים בגדה. בצלם קורא לרשויות ישראל להסיר לאלתר את איסור נסיעה מכביש 443 ולאפשר לתושבי הכפרים הסמוכים לו שימוש חופשי בכביש, במשך כל שעות היממה. כמו כן קורא בצלם להסרת איסורים דומים מכבישים אחרים בגדה, ביניהם כביש 557, המוביל ממחסום חווארה לכפרים בית פוריכ ובית דג'ן, ולהתנחלות אלון מורה, במחוז שכם, וכביש 90 ("כביש הבקעה") המהווה את ציר התנועה העיקרי מצפון בקעת הירדן לדרומה.