חישוף

כינוי שהעניק הצבא למדיניות שנקט בעיקר במהלך האינתיפאדה השנייה. מטרתה המוצהרת של מדיניות זו היא לפנות שטח פלסטיני, על מנת להפוך אותו למעין "רצועת ביטחון" מסביב לנקודות שבהן ישנם אזרחים ישראלים או אנשי כוחות הביטחון.

עד להתנתקות בשנת 2005 יושמה מדיניות זו בעיקר ברצועת עזה – סביב ההתנחלויות ובציר פילדלפי, לאורך הגבול עם מצרים. במסגרת מדיניות זו הרסה ישראל מאות בתים, עקרה אלפי עצים והשחיתה אלפי דונמים של שטחים חקלאיים. עבודות "חישוף" נרחבות בוצעו גם לאורך גדר המערכת ברצועת עזה, והן מחודשות מפעם לפעם. בכמה מקרים נעשה "חישוף" גם בגדה, בעיקר בסמוך לכבישים המשמשים מתנחלים.

את פעולות ה"חישוף" מבצע חיל ההנדסה הקרבית באמצעות דחפורי די-9 ממוגנים, ולדברי הרמטכ"ל לשעבר, שאול מופז, "הדי-9 הוא נשק אסטרטגי".

המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על הריסת רכוש פרטי, גם בזמן מלחמה. לכלל זה יש חריג צר, המאפשר לכוח לוחם להרוס רכוש כאשר מתקיימים צרכים צבאיים דחופים והכרחיים, ובהיעדר ברירה אחרת להשגת המטרה. מדיניות הצבא חורגת ממסגרת צרה זו והיא אינה מידתית – הפגיעה באזרחים מופרזת ביחס ליתרונות הצבאים שהצבא טוען כי הושגו באמצעות הריסות אלה. לפיכך, מדיניות זו מהווה הפרה של החוק.