18.11.04  
 
 
 על לא עוול בכפם: בדו"ח חדש חושף בצלם היקף חסר תקדים של הרס בתים 
 

ילד מפנה חפצים מהריסות ביתו בבית לחם לאחר שחיילים פוצצו אותו. תצלום: רויטרס
ילד מפנה חפצים מהריסות ביתו בבית
לחם לאחר שחיילי צה"ל פוצצו אותו.
תצלום: רויטרס

מהדו"ח עולה כי מספר הבתים אותם החריבה ישראל בשטחים לשם ענישה כפול מזה שדווח בהודעות רשמיות. לכאורה, מכוונת מדיניות הריסת הבתים נגד פלסטינים שביצעו פיגועים והתקפות על ישראלים או נגד כאלה החשודים במעורבות בהם. אולם למעשה, הנפגעים העיקריים ממדיניות זו הם בני המשפחות שאינם נחשדים בשום עבירה.

מתחקיר בצלם עולה כי מאז תחילת האינתיפאדה הרס צה"ל לשם ענישה 628 בתים, בהם גרו 3,983 בני אדם. מספר הפלסטינים שבשל מעשיהם, או בשל החשדות נגדם, נהרסו הבתים הוא 333. על כל אחד מהם איבדו את ביתם 12 פלסטינים חפים מפשע בממוצע. עוד עולה כי לגבי 295 בתים, כמחצית מהבתים שנהרסו, ישראל מעולם לא טענה שגרו בהם מבצעי פיגועים. בבתים אלה, שהיו סמוכים לבתים שבהם גרו האנשים שבגינם בוצעו פעולות ההריסה, גרו 1,286 בני אדם.

המדינה טענה בבג"ץ כי הריסה ללא מתן הודעה מוקדמת לדיירי הבית היא בבחינת חריג. אולם, מנתוני בצלם עולה כי רק בפחות מ-3% מהמקרים ניתנה מראש התראה כזאת.

מדיניות הריסת הבתים לשם ענישה מהווה הפרה חמורה של כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, והיא בחזקת פשע מלחמה. מאז תחילת האינתיפאדה מסרב בג"ץ, בהתפתלויות משפטיות, להפעיל ביקורת שיפוטית בנושא, ובכך משמש חותמת גומי למדיניותה הבלתי חוקית של ישראל.

במסקנות הדו"ח תובע בצלם מממשלת ישראל להפסיק את מדיניות הריסת הבתים לשם ענישה, ולשלם פיצויים למשפחות שבתיהן נהרסו.

 
   
   
תקציר הדו"ח
הדו"ח המלא (Word 97)
 
 
 וידאו בצלם - לא רק לשם ענישה 
 

לצפייה בסרטון תמונה מתוך הסרטון. לצפייה יש להקליק על כפתור ה-Play.
תמונה מתוך הסרטון. לצפייה יש להקליק
על כפתור ה-Play.


מרבית פעולות ההריסה אינן מתבצעות במסגרת ענישה. במהלך האינתיפאדה הרסה ישראל, בנוסף לבתים אותם החריבה במסגרת מדיניות הענישה, 2,540 בתים במסגרת מה שהיא מכנה "פעולות חישוף", ו-929 בתים בטענה שהם נבנו ללא רשיון.

בסך הכל הרסה ישראל בארבע השנים האחרונות כ-4,100 בתים, והותירה לפחות 28,000 פלסטינים ללא קורת גג.

בצלם מפרסם היום סרטון וידאו בנושא. לצפייה יש להקיש על כפתור ה-Play משמאל.

לצפייה בסרטון
 
 
 עת לפעול 
 

עת לפעול




אתמול הוצאו צווי הריסה לחמש דירות בכפר בית ליקיא שמצפון מערב לירושלים. בדירות אלה גרים 29 בני אדם. הדירות שייכות למשפחות ששלושה מבניהן מואשמים בביצוע פיגועים נגד ישראלים. למשפחות, המיוצגות על ידי המוקד להגנת הפרט, ניתנו 48 שעות לערער על ההריסה.

כיתבו לשר הביטחון שאול מופז (פקס: 03-6976219, sar@mod.gov.il) והשמיעו את קולכם נגד הענשת המשפחות.

אי-מייל לשר הביטחון
 
 
 "אני נותן לכם עשר דקות להוציא את מה שאתם רוצים מהבית" 
 

משפחה מפנה שרידי רכוש מהריסות ביתה, שפוצץ על-ידי חיילים בעיר עזה. תצלום: רויטרס
משפחה מפנה שרידי רכוש מהריסות
ביתה, שפוצץ על-ידי צה"ל בעיר עזה.
תצלום: רויטרס

ב-27.2.04 לפנות בוקר הרסו כוחות צה"ל את הבית שבו גר בעבר חסן אבו שעירה, במחנה הפליטים אל-עזה, מחוז בית לחם, וגרמו נזקים כבדים לשאר הדירות באותו בניין. מטרת ההריסה היתה להעניש את בני משפחתו של אבו שעירה, לאחר שלפני כשלוש שנים הוא הרג את קצין השב"כ, יהודה אדרי. חיילי צה"ל שאבטחו את אדרי ירו באבו שעירה והרגו אותו.

בעת הריסת הבית גרו בו אלמנתו של אבו שעירה, עיטאף, ושלושת ילדיה. חיילים הגיעו באישון לילה וללא התראה מוקדמת לבניין בה גרה המשפחה, והוציאו את כל דייריו מדירותיהם. בעדותה לבצלם תיארה עיטאף אבו שעירה את שאירע מאותו רגע: "חייל אחד שאל בערבית מי זאת אישתו של חסן אבו שעירה. אמרתי לו שזאת אני והוא אמר 'אנחנו נפוצץ את הבית ונעשה בו בום'. לחייל הזה היו דרגות עם כוכבים על הכתפיים והבנתי שהוא קצין. אמרתי לו 'מה אתה אומר?' והוא ענה 'מה לא שמעת? אנחנו נפוצץ את הבית שלך'. שאלתי אותו למה והוא אמר 'בגלל מה שבעלך עשה'.

"ביקשתי ממנו שיראה לי צו רשמי של בית משפט, שמורה על הריסת הבית, והוא אמר שיש החלטה של בית המשפט הצבאי הישראלי ושהם הולכים להרוס לנו את הבית. ביקשתי לראות את ההחלטה הזאת אבל הוא לא הראה לי כלום. הקצין אמר לי 'אני נותן לכם עשר דקות להוציא את מה שאתם רוצים מהבית'. הוא פנה רק אליי ולא לבני המשפחה האחרים. הספקתי להוציא רק את המסמכים שמוכיחים את הבעלות על הבית ואת הזהב [תכשיטים] שלי. היינו בהלם ולא הצלחנו להוציא עוד דברים... בסביבות חמש לפנות בוקר החיילים פוצצו את הבית מבפנים..."

על-פי עדותה של אבו שעירה נהרסו דירתה ותכולת הדירה לחלוטין. שאר הדירות בבניין ניזוקו קשות ומהנדס מלשכת הבנייה הפלסטינית שהגיע לבדוק את הבניין קבע שהבניין כולו אינו ראוי עוד למגורים, משום שהוא רעוע ומהווה סכנה למי שיגור בו.

"עכשיו, אני והילדים שלי גרים בדירה שכורה במחנה הפליטים אל-עזה", סיימה אבו שעירה את עדותה לבצלם, "אין לנו ריהוט ואנחנו חיים על הרצפה של הבית. אנחנו חיים כמו פליטים ומצבנו קשה. אחרי שהחיילים הרסו את הבית, הם אמרו לנו שאסור לנו לבנות אותו מחדש, ושאם נבנה אותו הם יחזרו ויהרסו אותו".

 
   
העדות המלאה
עדותו של פח'רי עארדה
עדותו של זכריה אל-אערג'
 
I
I
I
I