חיילי צה"ל ירו על מכונית פלסטינית שהסיעה יולדת לבית החולים, פברואר 2002

מייסון אל-חאייכ, יולדת

אני נשואה למוחמד אל-חאייכ, תושב הכפר זיתא-ג'מאעין. נישאנו לפני כשנה. היום, 25.02.02, לפנות בוקר, הייתי בחודש התשיעי להריון ותקפו אותי צירי לידה מלווים בכאבים. ידעתי שאני עומדת ללדת בכל רגע . פניתי לבעלי ואמרתי שהגיע רגע הלידה. מוחמד שאל אותי אם אני רוצה ללכת לבית החולים ועניתי לו שכן ורצוי שנצא מייד. בעלי הלך להודיע לאביו שאנחנו מתכוונים לצאת לבית החולים ואביו אמר לו שהוא רוצה לבוא עמנו. בעלי התניע את המכונית שלו, סובארו משנת 84', ואני ארזתי את החפצים שעליי לקחת לתינוק העתיד להיוולד.

יצאנו מביתנו בכפר זיתא-ג'מאעין בשעה 2:30 לפנות בוקר לכיוון בית החולים רפידיא שבשכם, שנמצא כ-18 ק"מ מהכפר. בעלי, מוחמד, נהג ברכב. אביו ישב בכיסא הקדמי לידו ואני במושב האחורי. התקרבנו למחסום הישראלי בכניסה הדרומית לשכם, וכ-50 מטרים לפני המחסום אמרו לנו החיילים לעצור וביקשו מבעלי לרדת מהאוטו לצורך בדיקת מסמכיו. החיילים ביקשו מבעלי שיגיד לי ולאביו לרדת מהאוטו. אחרי שירדנו, בדקו החיילים את תעודת הזהות של אביו של מוחמד וביקשו את תעודת הזהות שלי. החיילים ערכו חיפוש דקדקני ברכב ופשפשו בכל תכולתו, גם בחפצים שארזתי בשביל הילד. בסוף החיפוש והבדיקות, אמר להם בעלי שאנחנו רוצים להיכנס לשכם כדי להגיע לבית החולים רפידיא מאחר שאני עומדת ללדת. תחילה החיילים סירבו לאפשר לנו, אבל אני אמרתי להם שאני חשה כאבים עזים וכורעת ללדת. אחד החיילים אמר לי לחשוף את הבטן כדי שיוודא שאני באמת הרה. חשפתי את בטני בפני החיילים כי כאב לי מאוד ורציתי שיאפשרו לנו להיכנס. לאחר הבדיקות, החיפושים והוויכוחים שנמשכו כשעה, אפשר לנו החייל להיכנס.

נסענו כ-300 מטרים והגענו לתעלה גדולה שנחפרה בכביש הראשי. נסענו באיטיות רבה וכ-30 מטרים לאחר שעברנו את התעלה לכיוון העיר, נפתחה עלינו אש כבדה מלפנים שנמשכה כחמש דקות. מהירי נפגע בעלי פגיעה ישירה בצווארו ופגיעות נוספות בפלג גופו העליון. כמו כן נפגע עבדאללה אל-חאייכ, אבא של בעלי בן ה-64, פגיעות ישירות בפלג גופו העליון. אני נפגעתי מרסיסים ומשברי הזכוכית שהתפזרו בתוך האוטו. נשכבתי על המושב האחורי של האוטו. אחרי שהחיילים הישראלים הפסיקו את הירי, השתרר במקום שקט מוחלט. דיברתי אל בעלי, ביקשתי שיענה לי, וכשלא ענה לי, הבנתי שמצבו קשה. גם אביו לא יכל לדבר. התחלתי לצעוק ולבכות. החיילים הגיעו אלי לאחר שיצאו מבין הבתים. הם בדקו אותי וניסו להגיש לי עזרה ראשונה. הם בדקו את מוחמד ואת אביו ואמרו לי שהם רוצים לקחת את בעלי במסוק לבית חולים בישראל כי מצבו קשה. אני חושבת שהחיילים התקשרו למפקדת התאום והקישור, והם הזעיקו עבורי אמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני משכם . האמבולנס לקח אותי לבית החולים רפידיא בשכם, כאשר אני עירומה לחלוטין. החיילים הורידו מעליי את בגדיי כדי לבדוק אם נפגעתי והיכן, ואחרי שבדקו השאירו אותי עירומה.

עד עכשיו, יום שני בשעה 10:00 בבוקר, אני לא יודעת מה עלה בגורלם של בעלי ושל אביו, אותם עזבתי במקום האירוע יחד עם החיילים.

ילדתי בת בלידה טבעית וקראתי לה פידא. כרגע אני עדיין מאושפזת בבית החולים רפידיא.

מייסון סאלח נאיף אל-חאייכ, ילידת 1979, אלמנה, היא תושבת הכפר זיתא-ג'מאעין שבמחוז שכם. את עדותה גבה עלי דראר'מה בבית החולים רפידיא בשכם, 25.02.02