המשפט הבינלאומי

מבחינת המשפט הבינלאומי יש להבדיל בין חובותיה של ישראל כמדינה כובשת לאוכלוסייה שתחת שליטתה ,לבין השימוש במקורות המים המשותפים לישראל ולפלסטינים ,שנחשבים מים בינלאומיים.

א. ניהול משק מים בשטח כבוש

1. האיסור לשנות את החקיקה

סעיף 43 של תקנות האג מ-1907 אוסר על המדינה הכובשת לשנות את החקיקה שהיתה בתוקף לפני הכיבוש. הצווים הצבאיים שהוציאה ישראל בכל הנוגע למשאבי המים ולאספקתם בשטחים, הביאו לשינוי מרחיק לכת במערך החוקי והמוסדי של משק המים. שינוי זה יצר שילוב של משאבי המים של השטחים במערך החוקי והבירוקרטי של ישראל והביא להגבלה משמעותית ביכולתם של הפלסטינים לפתח את אותם משאבים.

2. ניצול בלתי חוקי של משאבי המים

סעיף 55 לתקנות האג מגביל את זכותה של המדינה הכובשת לנצל את מקורות המים של השטח הכבוש רק לצרכים הצבאיים וגם אז, אסור לה להשתמש במים מעבר לניצול שנעשה בהם בעבר. היות ושימוש במי התהום של השטחים בהתנחלויות אינו עונה על קריטריונים אלה, הוא מהווה הפרה של סעיף זה.

3. אפליה בין פלסטינים למתנחלים

סעיף 27 של אמנת ג'נבה הרביעית מ-1949 אוסר על המדינה הכובשת להפלות בין תושבי השטח הכבוש. בשטחים קיים פער עצום בין כמות המים המסופקת להתנחלויות לבין הכמות המסופקת לאוכלוסייה הפלסטינית, כמו גם בכל הנוגע לסדירות האספקה בשני המקרים. אפליה זאת הופכת לבוטה במיוחד באזורים מסוימים של הגדה המערבית, בחודשי הקיץ, כאשר האספקה לפלסטינים קטנה על מנת לעמוד בעליית הביקוש למים בהתנחלויות המקבלות מים מאותם קווי צנרת.

ב. ניצול מקורות המים המשותפים

העיקרון המרכזי לחלוקת מים משותפים בין מדינות על-פי המשפט הבינלאומי הוא עיקרון השימוש ההוגן והסביר. עיקרון זה מבוסס על דוקטרינת הריבונות המוגבלת הקובעת כי מאחר וכל חלקיהם של אגני ההיקוות של נתיבי מים תלויים זה בזה מבחינה הידרולוגית, מדינות אינן רשאיות לנצל את המים המצויים בשטחן לפי רצונן והן חייבות להתחשב בשותפותיהן לאותו משאב.

עיקרון זה לא קובע נוסחה מדויקת לכימות הזכויות של כל שותפה לנתיב מים בינלאומי. במקום זאת, העיקרון מפרט רשימה של גורמים שיש להתחשב בהם בקביעת החלוקה במשא ומתן בין מדינות. סעיף 6 באמנת האו"ם בדבר השימוש בנתיבי מים בינלאומיים למטרות אחרות משייט, שהתקבלה ב-1997, מונה שבעה גורמים כאלה:

א .המאפיינים הטבעיים של נתיב המים המשותף (גיאוגרפיה, אקלים, הידרולוגיה וכד');

ב. הצרכים החברתיים והכלכליים של המדינות השותפות;

ג. האוכלוסיות התלויות במי נתיב המים המשותף;

ד. תוצאות השימוש של נתיב מים על-ידי מדינה אחת על המדינות השותפות האחרות;

ה. שימושים עכשוויים ופוטנציאלים של נתיב מים;

ו. שימור, שמירה ופיתוח של משאבי המים המשותפים והעלויות הדרושות לכך;

ז .זמינות חלופות לשימושים העכשוויים או המתוכננים .

בחינת חלוקת המים הנוכחית בין ישראל לפלסטינים לאור עיקרון השימוש ההוגן והסביר על מרכיביו השונים, מובילה למסקנה כי חלוקה זו מקפחת את זכויות הפלסטינים ומהווה הפרה של משפט המים הבינלאומי.