עדות: שוטרי מג"ב תקפו פועלים מסעיר באזור ירושלים והכו אותם קשות, מארס 2009

נסים שלאלדה, בן 23

אני גר בסעיר עם המשפחה שלי, ההורים שלי ושישה אחים. למדתי ביולוגיה באוניברסיטת בית לחם, אבל אחרי הלימודים לא מצאתי עבודה בתחום ואין לי ברירה אלא לחפש עבודה  בתור פועל בישראל. בתחילת חודש מארס התחתנתי אשתי גרה איתי, עם המשפחה. היא סטודנטית.

אחי סנד בן 21 והוא סטודנט להנהלת חשבונות באוניברסיטה הפתוחה. אחי מוחמד בן 19 והוא סטודנט למנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה. שניהם עובדים בישראל לפעמים.

מאז שגמרתי ללמוד אני מסתנן לישראל ועובד בבנייה בהתנחלות הר חומה. במשך השבוע אני ישן באתרי בנייה. אנחנו חיים שם בתנאים קשים מאוד. אין לנו מזרנים וכל שניים או שלושה פועלים ישנים ביחד ומתכסים בשמיכה אחת. אין באתרי הבנייה זגוגיות בחלונות, לכן קר לנו מאוד. אנו אוכלים אוכל מקופסאות שימורים ולא יוצאים מאתר הבנייה, כי אנחנו מפחדים ששוטרי משמר הגבול יתפסו אותנו. למרות הכול, אנחנו ממשיכים בעבודה הזו.

אני חייב עכשיו לעבוד עוד יותר מהאחים שלי, כי אני נשוי ואני חייב לפרנס את אשתי. אבא שלי נתן לי הרבה כסף בזמן הלימודים, ואני צריך לעזור לו בבית. סנד ומוחמד עובדים בזמן החופשות מהאוניברסיטה כדי לחסוך כסף לשכר הלימוד ובשביל ההוצאות שלהם.

בדרך כלל אנחנו נכנסים לישראל בחושך. אנחנו עוברים בפתח בגדר באזור אבו דיס, או דרך א-זעיים או אל-עיסאווייה, כמו מאות פועלים אחרים מהשטחים. אנו חוזרים הביתה בכל שבוע ביום חמישי בערב. אני מקבל 120 שקלים ליום על יום עבודה שנמשך מהשעה 07:00 ועד לשעה 15:30. אחרי שאני משלם על הנסיעות והאוכל נשארים לי בקושי 70 שקלים ליום.

ביום שבת, ה-14.3.2009, בסביבות השעה 18:00 יצאתי מסעיר יחד עם שני האחים שלי, סנד ומוחמד ועוד פועלים מסעיר, אשרף שלאלדה, מוניר שלאלדה, אחמד שלאלדה, חסן שלאלדה, סאמר שלאלדה, עלאא מוסא שלאלדה ומחמוד יונס אל-ח'דור מבני נעים. כולנו נסענו במונית לאבו דיס ומשם הלכנו ברגל עד הגדר שליד מחסום א-זייתון. עברנו את הגדר והלכנו לכיוון א-טור. ראינו ג'יפ של משמר הגבול וניסינו להתחבא אצל הבדואים, אבל אחד מהבדואים גירש אותנו.

אחרי שהג'יפ התרחק הלכנו קצת ואז פתאום ראינו שוטר של משמר הגבול. הוא היה גבוה, שחום וגדול, הגובה שלו היה 1.90 בערך. היה לו קצת זקן והוא נראה בן שלושים וקצת. השוטר דיבר ערבית ואני חושב שהוא היה דרוזי. המרחק בינינו לבינו היה עשרה מטרים בערך. הוא החזיק את הרובה שלו וצעק "תעצור יא מניאק, כוס אמא שלך, יא בן זונה, אני אזיין אתכם, אני אירה בכם". אשרף א-שלאלדה ומחמוד אל-ח'דור ברחו ואנחנו עצרנו. השוטר אמר לנו לשבת על האדמה ולתת לו את תעודות הזהות שלנו.

אחי, מוחמד, ישב על האדמה ונתן לשוטר את תעודת הזהות שלו. הוא אמר "בבקשה, תעודת הזהות שלי". פתאום השוטר בעט בו בעיטה חזקה במותניים. מוחמד צעק מכאב. סנד ואני קמנו. דחפתי את השוטר, כדי שלא ימשיך להכות את אח שלי. אמרתי לו "למה את מרביץ לו? הוא לא עשה כלום. הוא נתן לך את תעודת הזהות שלו בכבוד". השוטר אמר לי "שב או שאני יורה בך". לא היו שם עוד שוטרים באותו רגע. השעה הייתה 19:15 בערך. אחרי שהקצין לקח את תעודות הזהות של כולם, הוא הוביל אותנו לכיוון הכביש ואמר לנו לשבת.  אשרף שלאלדה ומחמוד אל-ח'דור הגיעו. אשרף נשען על הכתף של מחמוד וירד לו דם מהפנים. הגיע גם ג'יפ משמר הגבול עם שני שוטרים. הנחתי שהשוטרים האלו הם אלה שהכו את אשרף ומוחמד. שניהם היו גבוהים ובהירים. אני חושב שהם היו רוסים. אחד מהשוטרים אמר לי להיכנס לג'יפ ומוחמד, אחי, התערב ואמר "לאן?" השוטר אמר למוחמד "אתה רוצה לעלות?" ומוחמד אמר "כן". מוחמד ואני נכנסנו, וגם שלושה מהשוטרים. הם אמרו לכל שאר הפועלים ללכת אחרי הג'יפ.

הג'יפ נסע 200- 350 מטר, עד מחסום א-זייתון. כשהגענו למחסום אמרו לי לצאת מהג'יפ ולחכות. בינתיים החברים שלי הגיעו למחסום. היה לי ביד ספר ביולוגיה. אחד מהשוטרים אמר לי להשאיר את הספר עם אחי, מוחמד. הוא לקח אותי לתוך המחסום ואמר לי להיכנס לשירותים. השוטר אמר לי להוריד את החולצה וזרק אותה על הרצפה. אחר-כך הוא אמר לי להוציא את כל מה שיש לי בכיסים והוא עבר על הניירות שהיו לי בארנק. הוא הוריד מעצמו את האפוד ופרק את הכדורים מהרובה שלו. חשבתי שהוא מתכוון להכות אותי עם הרובה. הוא אמר "אני לא צריך את הדברים האלה". השוטר דחף אותי לתוך תא שירותים קטן ונכנס אחרי. הוא אמר לי לשבת על האסלה ואני לא הסכמתי. השוטר התנפל עלי ונתן לי מכות ואגרופים. הוא ניסה להפיל אותי. ניסיתי להגן על עצמי ולהתחמק מהמכות שלו. צעקתי וביקשתי ממנו להפסיק, אבל הוא המשיך. לפני שלוש שנים עברתי ניתוח בתוספתן. אמרתי לו את זה ושאם יקרה לי משהו הוא יהיה אחראי. השוטר אמר לי להראות לו איפה ניתחו אותי ואני הרמתי את החולצה והראיתי לו. קצת אחר-כך הוא הפסיק והוציא אותי החוצה. בחוץ הוא אמר לי לעמוד עם הפנים לכביש, במרחק של כמה מטרים מהחברים שלי.

השוטר קרא לאחי, סנד, והכניס אותו לתוך המחסום. הנחתי שהשוטר רוצה להכות גם אותו. עמדתי בחוץ ושמעתי את הצעקות של סנד מתוך השירותים. סנד היה עם השוטר בפנים 25 דקות בערך. כשהוא יצא הפנים שלו היו אדומות. הוא החזיק ביד את המעיל שלו ואת החפצים שלו. מוחמד היה עדיין בתוך הג'יפ, ליד המחסום.

ממש כשסנד יצא הגיע קצין בכיר ממשמר הגבול במכונית טויוטה לבנה. הוא יצא מהאוטו ושאל מה קורה במחסום. סנד אמר לקצין שאחיו, מוחמד, סובל בגלל ששוטר של משמר הגבול הכה אותו. השוטר הבכיר שאל "איזה שוטר?" סנד הצביע על השוטר שהכה את מוחמד. אני התערבתי ואמרתי לו שהשוטר הזה הכה גם את סנד ואותי. הקצין הסתכל על אשרף ושאל אותו מה קרה לו. בהתחלה אשרף לא הצליח לספר לו. התערבתי שוב והראיתי לו איזה שוטרים הכו את אשרף.

הקצין דיבר עם השוטר שתקף אותנו. אחר כך הוא דיבר עם שני השוטרים שתקפו את אשרף. אני מבין קצת עברית והצלחתי להבין שהוא שאל אותם למה הם עשו את זה.

הקצין הכניס את אשרף למחסום ואחרי כמה דקות הוא חזר ואמר לנו לעמוד בשורה. השוטרים ערכו עלינו חיפוש. בינתיים, השוטר שהכה אותנו ניסה להחתים את מוחמד על נייר שבו כתוב שהוא מצהיר שלא הכו אותו. מוחמד לא הסכים. השוטר התעצבן וקרע את הדפים.

הקצין אמר שהם ישחררו אותנו. מוחמד נשאר ליד הג'יפ, מחוץ לשורה. שאלתי את השוטרים למה מוחמד לא יוצא איתנו, ואחד מהם אמר שמוחמד עצור. אמרתי לו "לא מספיק שתקפת אותו, אתה גם רוצה לעצור אותו? אני רוצה לקחת אותו לבית החולים". אמרתי לו שאני לא אלך בלי מוחמד. השוטר אמר שהוא יזמין אמבולנס וידאג לקחת אותו לבית החולים. הייתי בטוח שהוא משקר, רק כדי שאני אלך. אמרתי לו שאני לא אעזוב את אחי, גם אם עוצרים אותו וגם אם לוקחים אותו לבית החולים. השוטר צעק עלי ללכת מהר. הלכתי לקצין וביקשתי לדבר איתו. אמרתי לו שהשוטר רוצה לעצור את אחי הקטן ושאני רוצה לבוא איתו. הקצין אמר "צא ומוחמד יבוא אחריך". יצאתי מהמחסום עם החברים שלי. קצת אחר כך מוחמד הצטרף אלינו. אני חושב שהשעה הייתה כבר אחרי 20:00.

דיברנו והתלבטנו אם לחזור הביתה או לנסות להיכנס לישראל שוב. בסוף החלטנו שאם כבר שילמנו על הנסיעה וכבר חטפנו מכות אין טעם לחזור הביתה. הסכמנו לנסות לעבור את הגדר ליד א-זעיים. הלכנו קילומטר והגענו. ליד הגדר היו עשרות פועלים שחיכו שהכביש יהיה פנוי ותהיה להם הזדמנות לעבור. עמדו שם שני שוטרים. חיכינו שם יותר מחצי שעה, אבל שני השוטרים לא הלכו, אז החלטנו לנסות לעבור דרך אל-עיסאווייה. כשהגענו לשם היה ג'יפ על הגשר ויותר ממאה וחמישים פועלים חיכו שהג'יפ ייסע. ראינו שם את ג'בריל מחמוד שלאלדה, בן 35 מסעיר. הוא אמר לנו שהוא מחכה שם מ-10:00 בבוקר. חיכינו שם שעה בערך, אבל הג'יפ לא נסע.

החלטנו לחזור לגדר בא-זעיים. הלכנו קילומטר עד לשם, אבל היה שם ג'יפ של משמר הגבול. חיכינו עשרים דקות בערך ואז הג'יפ נסע. הגדר שם בגובה של 5 או 6 מטרים. היה שם חבל שמישהו קשר לגדר. ג'בריל ואני טיפסנו ראשונים. ג'בריל קפץ ונפל על האדמה. אני קפצתי מהר ושנינו רצנו ועצרנו ליד גבעה. הסתכלתי על הגדר וחיכיתי לשאר פועלים שהיו אמורים לקפוץ כמונו. סנד עלה על הגדר וקפץ. בדיוק אז הגיע ג'יפ משמר הגבול עם פנסים כבויים. השוטרים שאגו משמחה ורצו לסנד עם אלות בידיים. הם הכו אותו והוא צעק. אחרי כמה דקות שני שוטרים הקימו אותו והובילו אותו לג'יפ, והג'יפ נסע.

התקשרתי לסנד שוב ושוב, אבל הוא לא ענה. רק אחרי חצי שעה בערך הוא ענה ובקושי דיבר. הוא אמר לי "הצילו, השוטרים ריסקו אותי וזרקו אותי מחוץ למחסום". רצתי אליו. עברתי את המחסום. חיילים צעקו עלי, אבל לא עצרתי. המשכתי לרוץ עד שהגעתי לסנד. הוא היה זרוק על האדמה, במרחק של עשרה מטרים מהכביש. בינתיים הגיעו גם אחי, מוחמד, ושאר החברים.

כשראיתי את סנד החלטתי לחזור למחסום ולהתלונן על מה שעשו לו. כולם באו איתי וסחבנו את סנד. בערך עשרה מטרים לפני המחסום שני שוטרים עצרו אותנו. אחד מהם היה שוטר משמר הגבול והשני לבש מדים שחורים. שניהם דיברו ערבית. סיפרתי להם מה קרה. בינתיים הזמנתי אמבולנס של הסהר האדום. השוטר של משמר הגבול אמר שגם הוא הזמין אמבולנס.

אחרי פחות מעשר דקות הגיע עוד ג'יפ של משמר הגבול ויצאו ממנו שלושה שוטרים ועוד שניים או שלושה שוטרים של משמר הגבול באו מהמחסום. הבנתי שאחד מהם אחראי על האזור. אמרתי לו "למה עשיתם את זה?" הוא אמר שהם ראו את סנד במצלמה ושהוא נפל מהגדר ואף אחד לא תקף אותו. אמרתי לו "מי שנופל מהגדר לא נפצע ככה". אמרתי לו שאני אלך איתו למקום שבו תקפו את סנד, והוא יוכל לראות שם סימנים לתקיפה. אמרתי לו שיהיה אפשר לראות הכול בצילומים, אלא אם מישהו שינה אותם.

השוטר לא אהב את מה שאמרתי והוא דחף אותי בכוח על הג'יפ. כאב לי בגב. השוטר הכה אותי ובעט בי. מוחמד ניסה להגן עלי ולהרחיק אותו ממני. בינתיים עוד שוטרים באו והכו אותי ואת מוחמד. ניסיתי להגן על עצמי מפניהם. התג של השוטר נפל והוא כעס מאוד.

שני שוטרים הכניסו אותי ואת מוחמד לחדרים במחסום. השוטר שלבש מדים שחורים החזיק אלה. הוא אמר שהאלה חשמלית וקירב אותה לפנים שלי. הוא אמר שאם אני אזוז הוא יהרוג אותי.

חמישה שוטרים נכנסו לחדר, ביניהם השוטר שקודם אמרו לי שהוא אחראי על האזור והכה אותי. כולם כעסו. השוטר אמר לי שהוא יגרום לי לשכוח את החלב שינקתי מאמא שלי בגלל שהפלתי את התג שלו. הם התנפלו עלי במכות, בעטו בי והכו אותי עם הקתות של הרובים שלהם. צעקתי חזק. אני חושב שכולם שמעו את הצעקות שלי. השוטרים המשיכו להכות אותי עשרים דקות בערך.

האמבולנס של הסהר הגיע למחסום והכניסו לתוכו את סנד. השוטרים של משמר הגבול אמרו למוחמד ולי לצאת מהר ולנסוע באמבולנס. לפני שיצאתי השוטר שאמרו עליו שהוא אחראי על האזור בעט בי. מוחמד ואני נכנסנו לאמבולנס. אשרף רצה לבוא גם, אבל הפרמדיקים התנצלו ואמרו שהם לא יכולים לקחת יותר משלושה אנשים באותו זמן. האמבולנס הסיע אותנו לבית החולים אל-חוסיין בבית ג'אלא. הגענו לשם בסביבות השעה 01:00 לפנות בוקר. בדקו אותי ועשו לי צילומי רנטגן. אמרו לי שיש לי חבורות ברגל השמאלית, שריטות וחבורות בצוואר ונפיחות בראש. הראש שלי כאב מאוד, וגם הגב, הרגל והיד. נתנו לי תרופה. אתמול בערב, שלושה ימים אחרי המכות, היה לי דם בשתן.

שחררו אותנו מבית החולים בסביבות השעה 02:30 לפנות בוקר. חזרנו הביתה במונית. סנד סבל מאוד והוא נאלץ לחזור היום לבית החולים. מוחמד הלך היום לרופא.

נסים רג'א מחמוד שלאלדה, בן 23, נשוי, הוא פועל תושב סעיר שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש בבית העד ב-17.3.09.