עדות: שוטרי מג"ב תקפו במכות כמה מבני משפחת א-רג'בי בביתם שבסילוואן, ינואר 2009

ג'אדאללה א-רג'בי, פועל

אנחנו גרים בקומה הרביעית של בניין ששייך למשפחה שלנו.

ביום שני בשבוע שעבר [12.1.09] התעוררתי בסביבות השעה 02:30 מדפיקות חזקות בשער הכניסה לבניין. קמתי מהר. הסתכלתי החוצה דרך חלון המטבח שלי, שממנו רואים את הבית של אחי, סאמי א-רג'בי. סאמי עצור בישראל כבר שלוש שנים בערך. אשתו והילדים שלו גרים בקומת הקרקע של הבניין. שמעתי את אחד מהבנים שלו, פיראס, בן 21, שואל מבפנים מי שם. מישהו ענה "משטרה!" פיראס אמר שהוא כבר יפתח את הדלת ושלא צריך לדפוק עליה כל כך חזק. האיש שעמד בחוץ אמר לו שהוא ישבור את הדלת. ירדתי למטה במהירות.

כשהגעתי למטה הדלת הייתה שבורה. בכניסה לדירה של סאמי עמדו חמישה שוטרים. הפנים שלהם היו מכוסות במסכות שחורות והם לבשו מדים של משמר הגבול. שאלתי אותם מה הם רוצים. אחד מהם שאל אותי "מה אתה רוצה?". אמרתי להם שזה הבית של אחי ושהוא לא בבית ואני רוצה לדעת למה הם באו. אחד מהם צעק עלי בערבית "תסתלק לבית שלך!". לא הסכמתי ללכת ושאלתי שוב למה הם באו. שוטר אחר התקרב אלי ושאל "מי אתה?". אמרתי שוב שאני אחיו של בעל הבית.

השוטר ריסס גז צהוב בפנים שלי ותפס אותי בצווארון הפיג'מה. השוטרים גררו אותי כמה מטרים וזרקו אותי על הרצפה. הם הכו אותי בקתות של הרובים שלהם במשך כמה דקות. אחד מהם ריסס עוד גז בפנים שלי. אחר כך הם כבלו אותי באזיקים ממתכת מאחורי הגב. הם גררו אותי עוד כמה מטרים, עד שהייתי מול המסגד שצמוד לבית שלנו. אחד מהם אמר לי בערבית "אתם פושעים" ואני אמרתי לו "אנחנו לא פושעים. אתם מתנהגים כלפינו באלימות". הוא ריסס עוד גז בפנים שלי וכיוון לעיניים ולפה. היה לי קשה לנשום וצרב לי מאוד בגרון. כמעט נחנקתי. העיניים שלי כאבו ולא הצלחתי לראות.

אחר כך ראיתי את אחי זוהיר עומד לידי. ביקשתי ממנו שיביא לי מים. הוא הביא בקבוק מים ואחד השוטרים שאל אותו "מה אתה עושה?". זוהיר ענה "הבאתי לו מים". השוטר לקח ממנו את הבקבוק וזרק אותו הצידה. שני שוטרים עמדו לידי וכיוונו עלי את הנשק שלהם. אחרי כמה דקות שוטרים הביאו בן אחר של סאמי, סוהייב, בן 16. הידיים שלו היו כבולות באזיקים. שוטר דחף אותו על הקיר ואז דחף אותו לשבת על הרצפה, לידי.

אחר כך הם הביאו עוד בן של סאמי, לואאי, בן 13. הוא בכה וקרא בשמי. שוטר נתן לו סטירות חזקות ואמר לו לשתוק. אחר כך כל השוטרים התאספו. היו שם יותר מ-25 שוטרים. אחד מהם הוריד ממני את האזיקים והם הלכו.

עדיין היה לי קשה לנשום. האחים שלי חאזם, זוהיר ומונזר סחבו אותי לאוטו כדי להסיע אותי לבית החולים. נסענו עד סוף הרחוב ואז ראינו שם את השוטרים. אחד מהם התקרב לאוטו וכיוון את הרובה שלו אלינו. הוא אמר לנו שאנחנו לא יכולים להמשיך בנסיעה. זוהיר אמר לו שהם רוצים לקחת אותי לבית החולים, אבל השוטר לא הסכים. נאלצנו לחזור הביתה.

קרוב משפחה שלי, כאייד א-רג'בי, ושני שכנים, טהא שחאדה וסאלם ר'יית', עזרו לי ללכת עד לכביש הראשי של סילוואן, בביר איוב. משם לקחו אותי באוטו של קרוב משפחה, ג'בר א-רג'בי, לבית החולים אל-מוקאסד. בבית החולים טיפלו בי ובדקו אותי. אמרו לי אחר כך שעצרו את סוהייב, לואאי ועוד אחיין שלי, שאותו שחררו באותו יום. סוהייב נעצר לחמישה ימים ולואאי לשלושה ימים.  חקרו אותם על יידוי אבנים.

ג'אדאללה ח'דר עבד אל-פתאח א-רג'בי, נשוי ואב לשניים, הוא פועל ותושב סילוואן שבמזרח ירושלים. את עדותו גבה כרים ג'ובראן בבית העד ב-20.1.09.