עדות: מאפייה בעזה נסגרה כתוצאה מהמצור על הרצועה, נובמבר 2008

חמדאן חסונה, בן 41

אני גר עם אשתי ושבעת הילדים שלנו בשכונת א-רימאל בעיר עזה. יש לי מאפייה שאני מנהל כבר חמש שנים. עלה לי 65 אלף דולר להקים אותה. חלק מהכסף בה מהעבודה שלי בישראל במשך שנים וחלק לוויתי מאחים שלי. ציידתי את המאפייה בכל מה שצריך: מערכת לישה, מערכת חיתוך, מערכת לשיטוח הבצק, תנור, יריעות בד ששמים עליהן את הבצק והלחם, מערכת לצינון הלחם, מיכלי גז, גנראטור וכו'.  

המאפייה התחילה לפעול בחודש אפריל 2003 והצליחה. התושבים התחילו להכיר אותה וצברתי לקוחות נאמנים שקונים אצלי. המאפייה קרובה לבית חולים א-שיפא וגם בית החולים וחולים שנמצאים שם קנו אצלי לחם. במשך השנים התחלתי לספק לחם גם לכמה בתי מלון ומסעדות.

עד לפני שנה ומשהו, לפני שישראל התחילה להגביל את הכנסת הסחורות לרצועה, המאפייה עבדה 16 שעות ביום והעסקתי עשרה פועלים. היו לי קמח בשפע, גז וחשמל וכל מה שצריך כדי לעבוד. הרווחתי בערך  7,000-6,000 שקלים בחודש, אחרי ההוצאות והתשלום של המשכורות לפועלים.

מאז שהתחיל המצור התחלתי להרגיש מחסור בחשמל, בגז ובקמח. חוץ מזה חסרים גם מוצרי מזון לחיי היום יום. לפני בערך שלושה שבועות ב-5.11.08, ישראל הגבירה את המצור על רצועת עזה. מאז המעברים סגורים וסחורות לא נכנסות לרצועה, כולל גז סולר ובנזין. כשיש הפסקות חשמל אני לא יכול להפעיל את הגנראטור כי אין לי סולר. אני צריך גם גז כי חלק גדול מהמכשירים במאפייה עובדים על גז. בגלל המחסור שעות העבודה במאפייה הלכו והצטמצמו. בהתחלה עבדתי 12-10 שעות ביום ואחר כך רק 8 שעות ביום בערך.

המלאי של הקמח התחיל להיגמר ומהר מהרבה  לקוחות שלא מצאו אצלי לחם הלכו לחפש במאפיות אחרות. מספר הלקוחות שלי הלך וירד וגם ההכנסה שלי ירדה למשהו כמו  4,000 שקלים בחודש. גם המשכורות ששילמתי לפועלים ירדו ובמקום 50 שקלים ליום שילמתי רק 20 שקלים ליום. הפועלים שיודעים לתפעל את כל המכונות קיבלו 50 שקלים ליום במקום 70.

בערך שבועיים לפני שהגבירו את המצור אחסנתי במלאי כמות של קמח וכמה מיכלי גז לכל צרה שלא תבוא, אבל בינתיים גם זה אזל.  עכשיו יש לנו חשמל רק 10-8 שעות ביום. בגלל המחסור בקמח ובגז ובגלל ניתוקי החשמל, לא הייתה לי ברירה וסגרתי את המאפייה ביום שבת, 22.11.08.. שלחתי את הפועלים הביתה.

מאז אין לי ולפועלים שלי פרנסה. הפסדתי את הלקוחות שלי ואת הפועלים שלי והמכונות שלי מושבתות. עכשיו הרבה מהלקוחות שלי הולכים למאפיות אחרות, שעדיין פתוחות כי הם אגרו יותר אספקה.

כדי להקטין כמה שאפשר את הנזקים אני עומד כל בוקר בפתח של המאפייה שלי ומסביר ללקוחות שבאים שאין לחם כי אין גז וקמח ברצועה. הבוקר ספרתי בערך 200 איש שעברו דרך המאפייה. יכול להיות שרוב האנשים לא יחזרו יותר לקנות אצלי גם אחרי שהמשבר יעבור. אני גם לא יודע אם בעלי המלונות והמסעדות יחזרו לקנות אצלי.

אני חושב על המצב הקשה שלנו ומרגיש חוסר אונים. בלי עבודה המצב הנפשי שלי מדרדר. 
בגלל המצור על הרצועה החיים שלי הסתבכו והפכו להיות גרועים וקשים.

חמדאן מוחמד חמדאן חסונה, בן 41, נשוי ואב לשבעה, הוא בעל מאפייה ותושב העיר עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח, במאפיית העד ב-24.11.08.