עדות: ישראל אוסרת על אם וילדיה לחזור מעזה לביתם בגדה המערבית ומונעת טיפול מהבת הנכה, נובמבר 2008

אוסאמה רסרס, פקיד ברשות הפלסטינית

אני גר בעיירה דורא ועובד כפקיד במשרדי הרשות הפלסטינית בבית לחם. בשנת 2003, התחתנתי עם סוניה יאסין אחמד רסרס, בת 29, מרפיח. נכנסתי לרצועת עזה עם היתר ביקור. אחרי החתונה נשארתי עם אשתי בעזה עשרה חודשים בערך, עד שקיבלנו היתר כניסה לגדה המערבית. מאז גרנו בדורא ונולדו לנו שני ילדים: אחמד, בן 4 ודלאל, בת שנה וחצי. דלאל נולדה עם בעיה מוחית, והיא משותקת בכל הגוף. גרנו בדורא והיו לנו חיים טובים שם.

ב-26.12.2007 אישתי נסעה לרצועת עזה לבקר את אבא שלה, שקיבל שבץ. היא לקחה איתה את הילדים ותכננה לחזור הביתה אחרי שבוע. הבת הקטנה שלנו, דלאל, הייתה אמורה לעבור ניתוח מוח בבית החולים הצרפתי "סנט ג'וזף" בירושלים ב-17.9.08, ואחר כך להמשיך את הטיפול בירדן.

סוניה רסרס ובתה דלאל ברפיח. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 16.12.08.

מאז שאשתי נסעה לעזה הישראלים לא מוכנים להנפיק לה ולילדים היתר לחזור לגדה המערבית. היא הגישה בקשות במשרדי התאום והקישור הפלסטיני שפנו לצד הישראלי, אבל הישראלים מסרבים לאשר את הבקשה. יש לאשתי אישור על זה שהרשות הפלסטינית מוכנה לשלם על כל הטיפולים של הבת שלי וגם הפניה לבית החולים בירושלים, אבל בכל זאת הישראלים לא מוכנים לתת לה ולילדים להיכנס לגדה המערבית.

לפני חצי שנה בערך נפגשתי עם מנהל הלשכה לעניינים אזרחיים ברמאללה, מר חוסיין א-שיח'. הוא הבטיח לעזור לפתור את הבעיה מול הצד הישראלי, אבל התברר שהישראלים ממשיכים לסרב.

פניתי גם לארגון הישראלי רופאים לזכויות האדם והם פנו למינהל האזרחי. במינהל טענו שלא קיבלו פניה מהרשות לאפשר לאשתי והילדים להיכנס, למרות שאני יודע שהצד הפלסטיני פנה אליהם לפחות ארבע פעמים.

אני לא מבין למה הישראלים מסרבים לתת לאשתי ולילדים לחזור הביתה. זו זכות מובנת מאליה שמגיעה לכל אדם.

כבר שנה שלא ראיתי את אשתי ואת הילדים שלי. דלאל סובלת מכאבים ומפרכוסים ואני לא יכול לעזור לה בכלום. כל מה שאני יכול לעשות זה להתקשר כל יום לשאול מה שלומם. אשתי מתחננת שאעזור לה לחזור לגדה ואני לא יודע מה לעשות. היא ספרה לי שהבן שלי, אחמד, עצוב מאוד בגלל שאנחנו לא ביחד.

אני מקווה שארגוני זכויות האדם יעזרו לי להתאחד עם המשפחה שלי ושאוכל לעזור לבת  החולה שלי.  

אוסאמה אחמד מחמוד רסרס, בן 38, נשוי ואב לשניים, הוא פקיד ברשות הפלסטינית ותושב דורא שבמחוז חברון. העדות נגבתה על ידי מוסא אבו השהש בחברון ביום 9.11.08.