חייל קרע את תעודת הזהות של ואאיל שרבאתי במחסום בתל רומיידה, אוגוסט 2008

ואאיל שרבאתי, בן 50

אני גר עם אשתי והילדים שלנו, שני בנים וארבע בנות, בתל א-רומיידה כבר עשר שנים ואני עובד בתחנת דלק באזור באב א-זאוויה. המרחק בין תחנת הדלק לבית שלי הוא 500 מטר. אני יוצא לעבודה בכל יום בשעה 06:00 בבוקר וחוזר הביתה בשעה 16:00 אחר הצהריים. הבית שלנו קרוב מאוד להתנחלות בתל רומיידה ועל הגג של הבית שלי הקימו לפני שמונה שנים מוצב צבאי. במוצב הזה יש חיילים 24 שעות ביממה.

ביום חמישי, 7.8.08, יצאתי מהעבודה כרגיל בשעה 16:00 אחר הצהריים והלכתי הביתה. בדרך הביתה אני צריך לעבור במחסום "שוטר" (מחסום 56) שבתחילת רחוב א-שוהדאא. עברתי בשער לגילוי מתכות (מגנומטר) והוא לא צפצף. אני לא לוקח איתי שום דבר ממתכת, בגלל שאני לא רוצה להתעסק עם החיילים. חייל אחד, נמוך ובהיר, בלי דרגות על הכתפיים, שדיבר ערבית שוטפת, אמר לי לתת לו את תעודת הזהות שלי. נתתי לו את התעודה. החייל אמר לי לחכות. הוא הסתכל על התעודה שלי ואז קרע אותה. החייל אמר שתעודת הזהות שלי מזויפת. אמרתי לו "קרעת אותה! היא לא מזויפת!", החייל אמר "אולי בתעודה שלך יש תמונה של מישהו אחר". אמרתי לחייל "אתה יכול להתקשר ולבדוק את הפרטים שלי. אני רוצה שתזמין משטרה. אני רוצה להתלונן עליך, כי קרעת את תעודת הזהות שלי!", החייל אמר לי "תעמוד בצד ותחכה למשטרה שתפתור לך את הבעיה!".

חיכיתי שם שעה ושלושת רבעי בדיוק, ורק אז הגיעה ניידת משטרה. בא שוטר בשם סאלח.  הוא שאל אותי מה השמות הילדים שלי ושל אשתי, כדי לוודא מי אני. אחר כך הוא אמר לחייל "אתה חייב להתקשר ולברר לפי מספר הזהות", ולי הוא אמר "אתה יכול להחליף את התעודה על חשבונך".  אמרתי לו "להחליף תעודת זהות עולה 250 שקלים. אין לי כסף לזה!" ואז השוטר אמר לי "לך הביתה!". אמרתי לו "אני רוצה להתלונן על החייל!". הוא אמר לי שזה לא התפקיד שלו ושאני צריך לפנות לתיאום והקישור כדי להתלונן נגד החייל.

חזרתי הביתה וראיתי שמתנחלים זרקו מהגג אבנים ולכלוך לפתח הבית. הם כנראה זרקו את הזבל מהעמדה. מאז שהיחידה החדשה [גולני] הגיעה לחברון הילדים של המתנחלים זורקים אבנים ולכלוך מהעמדה, ליד החיילים, על הבית שלנו. זה קורה כל יום. החיים שלנו כבר בלתי נסבלים. מחסומים ומתנחלים הורסים את החיים שלנו, ביום ובלילה.

אני עובר במחסום "שוטר" לפחות חמש פעמים ביום. עכשיו החיילים דורשים גם מהילדים להציג תעודות לידה. הבת שלי למשל, בראא, בת 8, הגיעה למחסום והחיילים אמרו לה להראות להם תעודת לידה. הכנתי לה עותק של התעודה. גם כל הילדים של השכנים צריכים להסתובב עם תעודות.   

אני לא יכול לצאת מהבית בלי תעודת זהות, לכן אהיה חייב להוציא תעודה חדשה ולשלם עליה.

ואאיל מוחמד שאכר שרבאתי, בן 50, נשוי ואב לשישה הוא תושב חברון העובד בתחנת דלק. את עדותו גבה עיסא עמרו, בבית העד, ב-10.8.08.