עדות: מייאדא מהאנא, סטודנטית הלומדת בקהיר, כלואה בעזה ואיננה יכולה להשלים את לימודיה, יולי 08

מייאדא מהאנא, סטודנטית

אני גרה בעיר עזה ועובדת כמתרגלת זמנית באוניברסיטה האסלאמית בעיר.

בשנת 2003 השלמתי תואר ראשון בעיתונות ותקשורת באוניברסיטה האסלאמית בעזה. אחרי הלימודים עבדתי בכל מיני עבודות זמניות. בין 2004 ל-2006 למדתי לתואר שני באוניברסיטה בקהיר.

בפברואר 2007 חזרתי לעזה כדי לעשות מחקר שטח לעבודת התזה שלי, בנושא נשים בתקשורת הפלסטינית. במקביל עבדתי במשך חודשיים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואחר-כך התקבלתי לעבודה כמתרגלת באוניברסיטה האסלאמית בעזה. זו עבודה של שמונה שעות בשבוע, בשכר של שישה דינרים לשעה. מאז המצב ברצועה הידרדר יותר ויותר ומעבר רפיח נסגר.

מאז שנסגר המעבר, אני לא יכולה לנסוע למצרים להשלים את התואר וזה מאוד מתסכל. אני מנותקת מהאוניברסיטה שם וכבר לא ממש בקשר עם המנחה שלי, וזה מקשה עלי לכתוב את התזה. מכיוון שאני לא יכולה להתקדם עם התזה, עברתי להתמקד בתרגול והמשכתי לקוות שאוכל להגיע למצרים כשהמצב ישתפר. אבל עכשיו ביקשו ממני באוניברסיטה להחליט אם אני רוצה להישאר במשרת התרגול או לחזור ללימודים במצרים. אני לא יודעת מה לעשות. אני מפחדת להחליט להישאר ושדווקא אז המעבר יפתח.

ב-1.7.2008 מעבר רפיח נפתח ליומיים. הלכתי לשם יחד עם אחותי, הנאדי, בת 23, שנרשמה ללימודי תואר שני במכון הערבי למחקרים במצרים. הגענו עד למרחק של שלושה קילומטרים מהמעבר ואז המשטרה הפלסטינית אמרה לנו לחכות כדי שאנשים יעברו באופן מסודר. היו מאות אנשים וכולם עמדו בצפיפות. אחותי ואני עמדנו בשמש שלוש שעות. בסוף הגענו לצד המצרי של המעבר, אבל לא יכולנו להיכנס למצרים מרוב צפיפות. נשארנו שם עד למחרת בצהריים. בסביבות השעה 13:00 אנשים התחילו לדחוף לכיוון המעבר. אחותי ואני לא יכולנו להתמודד עם המצב הזה והחלטנו לחזור לעזה.

עכשיו אני מחכה שהמעבר ייפתח שוב, כדי שאוכל להגיע למצרים באופן מכובד. המשפחה שלי תומכת בי מבחינה כלכלית, כי המשכורת שלי לא מספיקה לכלום. אני מתוסכלת מאוד מהמצב הזה. תכננתי ללמוד ואחר כך להרוויח משכורת גבוהה כך שאני אוכל לתמוך במשפחה שלי, ולא להיפך.

מייאדא מחמוד עבד אל-והאב מהאנא, בת 27, היא סטודנטית תושבת עזה. את עדותה גבה ח'אלד עזאייזה, בבית העדה, ב-27.7.08.