עדות: חיילים ירו כדורי מתכת מצופים גומי מטווח קצר על עובר אורח ופצעו אותו, בית אומר, יולי 2008

איבראהים עווד, בן 25

אני גר בעיירה בית אומר ומשרת בדרגת רב"ט בכוחות הביטחון הלאומי הפלסטיני בעיר יריחו. הבית שלנו בבית אומר נמצא בשכונת אל-ביאמנה שבחלק המערבי של העיירה.

ביום רביעי, 23.7.08, יצאתי אחר הצהרים מהמטה ביריחו לחופשת מחלה של שלושה ימים בגלל כאבים בכליות. הגעתי לבית אומר בערב, ובדרך הביתה החלטתי לבקר אצל דוד שלי, סעדי פח'רי ח'ליל, שעבר ניתוח בקע כשהייתי ביריחו.

ליד המסגד הגדול, שקרוב לבית של דוד שלי, היו עימותים בין צעירים לחיילים. הגעתי לבית של דוד שלי בסביבות השעה 22:30. כשעמדתי לעלות לבית שמעתי ירייה והרגשתי שנפצעתי במותן השמאלית. נבהלתי והתחלתי לרוץ לכיוון הכביש. רציתי להתרחק משם ולהגיע לבית של דוד אחר שלי, מוחמד עיאד עווד , שנמצא במרחק של 400 מטר.

בזמן שרצתי כמה צעירים שמו לב שנפצעתי. הם הרימו אותי ולקחו אותי לכיוון הבית שאליו רצתי. תוך כדי כך התחילו לרדוף אחרינו איזה 15 חיילים. הצעירים הורידו אותי לקרקע וברחו משם. קמתי והתחלתי לברוח מהחיילים, שירו לכל הכיוונים. הם רדפו אחרי ואחד מהם ירה עלי. הפעם נפגעתי בזרוע השמאלית, ליד לבית השחי. ראיתי את החייל שירה בי. הוא היה במרחק של 15 מטר ממני בערך. כשנפגעתי נפלתי ואז קמתי והמשכתי לכיוון הבית של קרוב משפחה אחר שלי, מחמוד חוסיין עווד.

החיילים הצליחו להשיג אותי בכניסה לבית שלו והובילו אותי לכניסה של בית שכן, של ח'ליל עווד. שבעה חיילים התחילו להכות אותי עם קתות הרובים שלה םועם והאגרופים שלהם ולבעוט בי. אמרתי לחיילים שאני חייל כמוהם ושאני בחופשת מחלה, אבל הם לא הקשיבו והמשיכו לתקוף אותי. הם היכו אותי במשך רבע שעה בערך וכל הזמן ניסיתי לשכנע אותם להפסיק, ואמרתי להם שאני חולה. קצין שהצטרף לחיילים שאל אותי בעברית ממה אני סובל. עניתי לו שיש לי כאבים בכליות ואז הוא בעט בי במותן שמאל ואחר כך במותן ימין. בזמן שהחיילים הכו אותי, חיילים אחרים הביאו את ראאד עווד, בן 28, את ח'אלד עווד, בן 30 ואת יוסף אנוואר עאדלה. אחר כך נודע לי שעצרו את שלושתם בבתים שלהם.

אחד מהחיילים קשר לי את הידיים מאחור וכיסה לי את העיניים. החיילים הכניסו אותנו לג'יפ. הם המשיכו להכות אותי גם בזמן שהכניסו אותי לתוכו.

הג'יפ התחיל לנסוע. תוך כדי נסיעה אחד מהחיילים התיישב לי על הברך. הראש שלי היה מורכן ולאורך כל הנסיעה החייל הזה הכה אותי בראש עם קת הרובה. גם את ראאד עווד הכו תוך כדי המעצר והנסיעה ושמעתי אותו צועק. אמרתי לחייל שישב לי על הברך שאני פצוע אבל הוא לא ירד וענה לי: "אתה מניאק ואתה זורק אבנים על החיילים".

כשהגענו לעציון החיילים הורידו את שלושת הצעירים האחרים לפניי. כשהורידו אותי מהג'יפ לא יכולתי לעמוד על הרגליים ונפלתי כמה פעמים. לא יכולתי לזוז. אחד החיילים משך אותי בצוואר וחייל אחר עזר לו. שני החיילים משכו אותי עד המרפאה של בית המעצר בעציון.

במרפאה הרופא שאל אותי ממה אני סובל וסיפרתי לו שיש לי כאבים וגם שנפצעתי. ביקשתי מהרופא שייתן לי זריקה נגד הכאבים אבל הוא סירב וגם לא טיפל בפצעים שלי. אחר כך הכניסו אותי לאחד התאים ואף אחד לא בא לבדוק מה קורה איתי. הייתי עצור שם עד יום שלישי בבוקר בשעה 11:30 ואז בא קצין הודיע שח'אלד עווד ואני משוחררים למרות שלדעתו בטוח שזרקנו אבנים על החיילים. שני הצעירים האחרים שהגיעו איתנו לא שוחררו.

בסה"כ נפגעתי מארבעה כדורי מתכת מצופים בגומי. בזמן המעצר ביקשתי כמה פעמים לקבל טיפול רפואי אבל המפקד של בית המעצר לא הסכים.

בחמישה ימים הראשונים אחרי הפגיעה סבלתי מכאבים בחלקים שונים של הגוף, בגלל המכות ובגלל דלקות שהיו לי בפצעים. ביום השישי למעצר הפעצים התחילו להגליד.

אתמול, ב-30.7.08, הלכתי לבית החולים עאליה ועשו לי בדיקות וצילומים. הבדיקות הראו כי אני סובל מחבלות.  

איבראהים מחמוד עיאד עווד, בן 25, הוא איש כוחות הביטחון הלאומי הפלסטיני ותושב בית אומר שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, ב-31.7.08, בבית העד.