עדות: חיילים מנעו כיבוי שריפה באדמות בורין שהוצתה ככל הנראה בידי מתנחלים, יוני 2008

יוסף קאדוס, גמלאי

יש לי שמונה עשרה דונמים באזור שנקרא א-סחאבה, בערך 500 מטרים מדרום לעיירה ו-300 מטרים מהבתים של ההתנחלות יצהר. ההתנחלות הזאת הוקמה על האדמות של בורין, מאדמא, עסירה אל-קיבלייה, עוריף, עינבוס וחווארה. בשטחים שלי יש לי 350 עצי פרי בני למעלה מחמישים שנים שההורים שלי נטעו.

מאז מתחילת האינתיפאדה או קצת אחרי זה, קשה להגיע לאדמות בגלל מעשי התוקפנות של המתנחלים. גם המתנחלים וגם החיילים לא נותנים לנו להתקרב לכביש יצהר משני הצדדים שלו ומאיימים עלינו שאם נתקרב הם יירו בנו. השומרים של ההתנחלות גירשו אותי כמה פעמים בטענה שהאדמה שלי שייכת להם. חיילים ומתנחלים התקיפו בעבר כמה מהתושבים של בורין.

השריפה באדמות בורין וכפרים סמוכים. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 19.6.08.

לא הגשתי תלונות על זה שהמתנחלים לא נותנים לי להגיע לאדמות שלי כי אין לי אמון במערכת הישראלית. אני חושב שהצבא מעודד את המתנחלים למעשי תוקפנות ומגן עליהם ולכן גם אם אגיש תלונה זה לא יעזור. בשנה שעברה הצלחנו למסוק את הזיתים רק בימי שבת כשהמתנחלים לא יוצאים מהבתים.

אני מרגיש מתוסכל ומדוכא כי זו האדמה שלי, שירשתי מאבא שלי, ואני לא יכול להגיע אליה. בעשר השנים האחרונות הפכתי להיות סבא לשמונה נכדים. אני מאוד רוצה לקחת אותם לאדמה, להראות להם אותה וללמד אותם לאהוב אותה אבל עדיין לא הצלחתי להגשים את החלום הזה.

פעם העברתי את רוב הזמן שלי בקרקעות האלה. כשהייתי ילד הייתי הולך לשם כל יום אחרי הלימודים, מטפל באדמות ובעצים, ועוזר בחריש ובדישון. אני חולם להגיע לשם בלי לפחד ממעשי התוקפנות של המתנחלים ובלי שהצבא יגרש אותי. כיום, לפני שאני הולך לשם אני עושה תצפית ומוודא שאין שם מתנחלים או חיילים וגם אז אני מפחד וחוזר מהר.

העובדה שמונעים מאיתנו גישה לאדמות שלנו משפיעה על המצב הכלכלי של המשפחה. פעם הייתי מפיק כל שנה 60-50 פחי שמן, כל אחד במשקל של  20-17 ק"ג, ועדיין היו נשארים לנו זיתים לצריכה ביתית. ההכנסות מהשמן היו מקור העיקרי למימון הלימודים של הילדים שלי ומאז שיצאתי לפנסיה אני חי מההכנסות האלה כי קצבת הפנסיה שלי קטנה ולא מספיקה.

בעונת המסיק המועצה המקומית מתאמת את הכניסה שלנו לאדמות עם הקישור הפלסטיני אבל זה רק לכמה ימים ולשעות מוגבלות שלא מספיקות ולא מועילות. מה אפשר לעשות בימים האלה, כשהעצים בקושי מניביים פירות בגלל שלא מטפלים בהם כל השנה? אני לא אוהב לראות את האדמה במצב הזה. היא מלאה קוצים ועשבים כי אי אפשר לחרוש, לגזום או לדשן והתפוקה של הפירות ירדה ב- 20%.

ביום חמישי, ה-19.6.2008, הייתי בבית שלי. בסביבות השעה 10:00 בבוקר שמעתי שריקות בעיירה. זאת הדרך שלנו להודיע אחד לשני על מעשי תוקפנות של מתנחלים. עליתי על הגג של הבית וראיתי עשן עולה מכמה מקומות בהר סלימאן מדרום לעיירה. האדמות שלי ושל עוד תושבים נמצאות על ההר הזה.

ידעתי שהמתנחלים הציתו את הגידולים שלנו כי זאת לא הפעם הראשונה שהם עושים את זה. לפני כמה חודשים הם שרפו עוד אדמות. ראיתי את העצים שלי עולים באש וכאב לי נורא. התקשרתי למכבי האש וביקשתי מהם להגיע. הם ענו לי שהם באזור אבל לא מצליחים להגיע כי החיילים מונעים מהם להתקדם ולכבות את האש.

האש המשיכה להתפשט על שטחים נרחבים במשך מספר שעות עד שהחיילים אפשרו לכבאים להתקדם ולכבות אותה. מאוחר יותר נודע לי מהכבאי ח'ירי עמראן, שכיבה את האש, שכל החלקה שלי נשרפה. הרגשתי שהגוף שלי עולה באש כשראיתי את העצים שלי נשרפים. 

יוסף עלי מחמוד קאדוס, בן 74, נשוי ואב לעשרה הוא גימלאי תושב בורין שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמא א-דיבעי, ב-22.6.08 במועצה המקומית בורין.