עדות: שוטרים תקפו את טארק אבו לאבן בתל-אביב והכו אותו קשות, יוני 2008

טארק אבו לבן, עובד בארגון לזכויות האדם

ביום חמישי ה-19.6.08 אני וחבר שלי, ח'ליל אחמד ח'ליל, החלטנו לנסוע בלילה לתל אביב כדי לבקר את אחמד ברר'ותי, חבר שלנו שעובד בבית מלון דייויד אינטרקונטיננטל בעיר, וללכת לים ביחד.

יצאנו מירושלים בסביבות השעה 23:00. כשהגענו לתל-אביב אחמד חיכה לנו מחוץ למלון. הלכנו ביחד לאכול ארוחת ערב במסעדה והסתובבנו בעיר.

בסביבות השעה 01:45 לקחנו את אחמד בחזרה למלון והתכוונו לחזור לירושלים. אני נהגתי. כשכמעט הגענו למלון שמתי לב שיש מאחורי מכונית. הנהג שלה הבהב באורות וראיתי שזו ניידת משטרה מסוג GMC עם סירנה. התקרבתי למדרכה ועצרתי. הניידת עצרה לידי, ואחד מהאנשים שהיו בה שאל "מאיפה אתם?". אמרתי לו שאני מירושלים. הוא אמר לי לדומם את המנוע ועצר את הניידת לפני. שלושה שוטרי יס"מ יצאו ממנה. הם לבשו חולצות בצבע כחול כהה ומכנסיים שחורים. הם התקרבו לאוטו שלי. אחד מהשוטרים, נמוך, בהיר, עם שיער קצר וג'ל, אמר לי לתת לו את רישיון הרכב, תעודות הזהות והביטוח. נתתי לו את כל המסמכים. נשארנו באוטו וחיכינו שהם יסיימו את הבדיקה.

השוטר הנמוך נתן את תעודות הזהות שלנו לשוטר אחר, גבוה, שחום וגדול, שבדק אותן. בתוך תעודת הזהות שלי היו כמה כרטיסים: כרטיס אשראי, תעודת סטודנט וכרטיס צילום של האוניברסיטה. השוטר הגבוה והשחום זרק עלי את הכרטיסים. שאלתי אותו בעברית "למה זרקת אותם?" והוא ענה "סתום את הפה".

שלושת השוטרים היו ליד הניידת והתעסקו עם המסמכים. מספר לוחית הרישוי של הניידת היה 40-517. קצת אחר כך אחד מהם אמר לנו לצאת מהאוטו. יצאנו ועמדנו ליד הניידת. כשעמדנו שמעתי מישהו עובר מאחורי. העפתי מבט אחורה וראיתי בחורה צעירה עוברת. השוטר הגבוה והשחום שאל "אם אחותך הייתה עוברת, היית מסתכל ככה?". אמרתי "מה הקשר של אחותי? כל אחד שהיה עובר מאחורי, הייתי מסתכל". הוא אמר "סתום את הפה לפני שאני קורע לך את הפרצוף". לא עניתי. כמה רגעים אחר כך הוא אמר "אם אחותך הייתה לובשת חצאית קצרה והייתה עוברת כאן, היית מסתכל עליה?". אמרתי לו "למה אתה מזכיר את אחותי? מה היה קורה אם אחותך...". הוא רץ אלי ודחף אותי בכוח. השוטר השלישי, שהיה גבוה, בהיר וגדול דחף אותי גם.

השוטר הנמוך אמר להם לא להכות אותי בחוץ. הם אמרו לי להיכנס לניידת. שאלתי אותם למה והם אמרו לי "אתה עצור". נכנסתי למושב האחורי של הניידת ושני השוטרים הגבוהים ישבו משני הצדדים שלי. השוטר הנמוך ישב במושב הנהג. הם סגרו את הוילונות ואמרו לי לשבת על הרצפה של הניידת. הניידת נסעה. השוטר הגבוה והשחום כבל את הידיים שלי מאחורי הגב עם אזיקים ממתכת. הם הכו אותי בראש, נתנו לי סטירות חזקות מאוד ובעטו בי בכל הגוף. לא היה שם הרבה מקום, ולא יכולתי לזוז בכלל. אחד מהם הכה אותי בראש עם בקבוק פלסטיק מלא מים. כאב לי מאוד בראש ובכל הגוף. לא הצלחתי לנשום טוב בגלל המכות ובגלל איך שישבתי. כמעט נחנקתי. כשהם הכו אותי הם קיללו אותי וקראו לי "בן זונה" ו"ערבי מניאק" ואמרו "תבקש סליחה".

השוטרים הכו אותי במשך הרבה זמן. זה הרגיש כמו יום שלם. פחדתי, כעסתי, הרגשתי מושפל וכאב לי. אחר-כך הניידת עצרה. השוטר הנמוך שנהג יצא החוצה, נכנס לניידת מאחור והכה אותי. הוא נתן לי סטירות ובעט בי. אחר כך הם השכיבו אותי על הרצפה של הניידת ודרכו על החזה והבטן שלי. הם המשיכו ככה עוד כמה דקות. ואז השוטר הנמוך יצא, חזר למושב הנהג והתחיל שוב לנסוע. השוטרים האחרים המשיכו להכות אותי. הם איימו עלי ואמרו שהם יפתחו לי תיק במשטרה ויהרסו לי את הלימודים ואת החיים אם אני לא אתנצל בפניהם. התנצלתי שוב ושוב והם המשיכו להכות אותי במשך עוד כמה דקות.

בסוף הניידת עצרה. השוטרים הוציאו אותי החוצה והורידו את האזיקים מהידיים שלי. הסתכלתי מסביבי והבנתי שהם החזירו אותי למקום שבו הם עצרו אותי. ח'ליל ואחמד היו שם. השוטרים אמרו לנו להסתלק מייד ואיימו שאם הם יראו אותנו שוב באזור הם יקרעו אותנו.

אחמד חזר למלון. ח'ליל נהג, כי אני הרגשתי רע. חשבנו לנסוע לבית חולים בתל-אביב, אבל בגלל שאנחנו לא מכירים את האזור החלטנו לנסוע לירושלים. בדרך הרגשתי סחרחורת וכאב לי מאוד.

נסענו לבית החולים הדסה בהר-הצופים, שם בדקו אותי ועשו צילומי רנטגן. רק בבית החולים ראיתי את סימני המכות ואת הנפיחות בכל הגוף שלי, בפנים ובראש. השאירו אותי בבית החולים להשגחה 16 שעות ואחר כך שחררו אותי. נשארתי במיטה שבוע ולא יכולתי ללכת לעבודה או לאוניברסיטה. בינתיים הצטברו לי הרבה עבודות בלימודים ומשימות בעבודה.

מחר אני אלך למח"ש ואגיש תלונה נגד השוטרים שתקפו אותי.

טארק זיאד אבו לבן, בן 21, הוא עובד במוקד להגנת הפרט, סטודנט לעיתונות באוניברסיטה העברית ותושב מזרח ירושלים. את עדותו גבה כרים ג'ובראן, ב-6.7.08 במשרדי המוקד להגנת הפרט במזרח ירושלים.