עדות: תינוקת בת חודש וחצי נפגעה משאיפת גז מדמיע מרימון שהשליכו חיילים על ביתה בניעלין, מאי 08

ר'וסון נאפע, בת 26

אני גרה עם בעלי, רביע פדל נאפע, בן 28, בקומה השנייה של בית ששייך למשפחה שלו באזור באטן א-שג'ר בכפר ניעלין. בקומה הראשונה גרים ההורים שלו. הבת שלנו, נרג'ס, בת חודש וחצי. היא נולדה ב-21.5.08.

בימים שבת וראשון, 5-6.7.08, הצבא הישראלי הטיל עוצר על הכפר בגלל הפגנות נגד הגדר. ביום שני, 7.7.08. הסירו את העוצר. באותו יום בסביבות השעה 16:00, ילדים זרקו אבנים על כלי-רכב של הצבא ומשמר הגבול והחיילים והשוטרים ירו עליהם הרבה גז מדמיע.

התינוקת נרג'ס. צילום: איאד חדאד, בצלם, 13.7.08.

באותה שעה ישבתי בתוך הבית עם חלונות סגורים והינקתי את נרג'ס. הרחתי גז מדמיע אז הנחתי את התינוקת על המיטה ויצאתי החוצה לראות איפה נפלו רימוני הגז. ראיתי שני רימונים גליליים בצבע כסף, באורך של 10 ס"מ, אחד במרפסת המערבית והשני בצד המערבי של החצר שלנו. עלה מהם עשן. החיילים התקבצו ליד בית הספר לבנים שנמצא ממערב לבית שלנו, במרחק של 200 מטר בערך מהבית. אני חושבת שחנו שם שישה ג'יפים של הצבא ושל מג"ב. ליד הג'יפים  ראיתי בערך עשרה חיילים יורים גז על המפגינים. נכנסתי מיד בחזרה הביתה ונעלתי את הדלת מאחוריי. ווידאתי שהחלונות סגורים טוב כדי למנוע חדירה של גז.

בשעה 18:00 בערב שוב הינקתי את התינוקת. בעלי ירד להורים שלו בקומה הראשונה כדי להביא סיר בישול. כשהוא חזר שמעתי ירי של רימוני גז ושמעתי אותם נופלים קרוב אלינו. רימון אחד פגע בדלת של חדר המדרגות והרימון השני נפל בחצר של הבית. כשבעלי פתח את הדלת ונכנס הביתה, ענן של גז מדמיע נכנס פנימה והתפשט בבית. הגז חדר גם דרך החריצים מתחת לדלתות וסביב החלונות, אפילו שהיו סגורים.  

באותו זמן ישבתי והינקתי את התינוקת בסלון, שהשטח שלו בגודל 4x 6 מטרים. הרחתי את הגז החריף והתחלתי לדמוע. התינוקת התחילה לבכות ולצרוח. ירדו לה דמעות והיא התחילה להיחנק. עברתי לחדר השינה, כי יש בו הכי מעט חלונות, אבל הגז התפשט לכל מקום. ראיתי שהתינוקת נושמת מהר ופחדתי שהיא שאפה הרבה גז. נתתי לה להריח חתיכות של בצל ואבא שלה הביא בקבוק של בושם כדי שהיא תריח וגם הפעיל את המאוורר. התינוקת המשיכה לצעוק ולבכות. לא העזנו לקחת אותה החוצה כי הגז התפשט באוויר, וגם פחדנו מהחיילים וידענו שלא נוכל לצאת מהכפר בגלל הסגר.

נתתי לתינוקת לשתות תה קמומיל והרגשתי שהמצב שלה משתפר. היא נרדמה אבל המשיכה לנשום מהר. בית החזה שלה עלה וירד בצורה לא טבעית והיא התעוררה כל חמש דקות עם רעידות ובכתה בלי קול, כאילו היא צרודה. ניסיתי להניק אותה אבל היא לא ינקה אלא רק חירחרה בבכי. בחוץ נמשכו ההפגנות והחיילים המשיכו לירות רימוני גז.   

אחיו של בעלי, אחמד, יצא החוצה ואסף יותר מעשרים נפלים של רימוני גז מסביב לבית.

בשעה 22:00 שמענו שהצבא יצא מהכפר והחלטנו לנסוע במכונית של חמי לד"ר מוחמד ר'אלב שהוואן, שגר בכפר. התינוקת נשמה בקושי והחזה שלה עלה וירד מהר. דאגתי מאוד ופחדתי שהיא לא תשרוד את הלילה. המרחק לבית של הרופא הוא רק קילומטר, אבל לקח לנו רבע שעה להגיע לשם בגלל כל מיני חסימות שהיו על הכביש.

כשהגענו לרופא, הוא בדק את התינוקת ואמר שהיא נפגעה מאוד מהגז, וסובלת מדלקת בחזה  ובריאות. הרופא עשה לה אינהלציה כדי להקל על הנשימה ואמר שחייבים לקחת אותה לבית החולים כי המצב שלה חמור. הוא המליץ לנו לחזור הביתה, לתת לה לשתות תה קמומיל ולנסוע לבית החולים בבוקר.

אחרי חצי שעה יצאנו מהרופא ונסענו הביתה. הרגשתי שהמצב של התינוקת משתפר. אחרי שעה בערך המצב שלה התדרדר שוב והלב שלה דפק מהר. היא לא רצתה לשתות את התה קמומיל או לינוק, ובכתה בלי קול. בגלל הסגר והחסימות על הכביש, לא נסענו בלילה. בשעה 07:00 בבוקר יצאנו במכונית של חמי לבית החולים א-שיח' זאיד ברמאללה. הרופאים בדקו אותה ואמרו שהיא סובלת מחוסר חמצן וצריכה להיות באינקובטור. העבירו אותנו לבית החולים הממשלתי ברמאללה ושם הכניסו את התינוקת לאינקובטור וחיברו אותה לחמצן. הרופא והאחות אמרו שיש לה דלקת ריאות שהגיעה לדם שלה ושהיא צריכה לקבל עירויי דם. עשו לה בדיקת דם ואז העבירו אותה לטיפול נמרץ ונתנו לה מנה של דם.

למחרת, ב-9.7.08, המצב שלה השתפר והחזירו אותה למחלקה, אבל היא נשארה מחוברת לחמצן. היא קיבלה אנטיביוטיקה וחמצן ארבעה ימים והיא עדיין מאושפזת. אני לא יודעת מתי ישחררו אותה ואיך הפגיעה הזו תשפיע עליה.

ר'וסון רביע פדל נאפע, בת 26, נשואה ואם לתינוקת, היא עקרת בית תושבת ניעלין. את עדותה גבה איאד חדאד ב- 13.7.08 בבית החולים הממשלתי ברמאללה.