עדות: חיילים הרסו בתים והפשיטו גברים במהלך חיפוש אחר מבוקשים, קליקליה, 29.8.07

איבראהים דאוד, גימלאי

אני גר בעיר קלקיליה יחד עם אשתי ועשרת הילדים שלנו. אני לא עובד כי אני חולה לב ועברתי ניתוח לב פתוח במארס 2007. הבית שלי נבנה בשנת 1970 ויש בו שלוש קומות. בקומה הראשונה גרים אחי עלי, בן 56, ובני משפחתו. אני גר בקומה השנייה עם אשתי ותשעה מהילדים שלנו. בני נידאל גר עם אשתו וארבעת ילדיו בקומה השלישית. בכל קומה יש שלושה חדרים, סלון ושירותים.

ביום רביעי, ה-29.8.07, בסביבות השעה 4:30 לפנות בוקר, התעוררתי מנביחות של כלבים. קמתי, הלכתי לחלון של הבית וראיתי ג'יפים צבאיים נוסעים בשכונה שלנו. בני המשפחה התעוררו וחיכו לראות מה יקרה. הבית השכן מצפון היה מלא בחיילים ישראלים. פחדנו ונשארנו בתוך הבית עד השעה 6:00 בבוקר.

כשהחיילים פקדו עלינו לצאת מהבית יצאנו. אני והבנים שלי יצאנו ראשונים והנשים יצאו אחרינו. כשיצאנו החיילים צעקו עלינו לעצור ולהתפשט. הם אמרו לבנים שלי להוריד את כל הבגדים שלהם, כולל התחתונים, ולהסתובב מולם עם ידיים על הראש. הבנים שלי והבנים של האח שלי הורידו את הבגדים שלהם ונשארו עירומים מול החיילים.

כשהגיע התור שלי, אחד החיילים פקד עלי להוריד את הבגדים. אמרתי לו שאני חולה לב ושעברתי ניתוח לב אבל זה לא עזר לי. החיילים אילצו אותי להוריד את כל הבגדים שלי. אחר כך הם פקדו עלינו לעמוד בצד עד שיגמרו לערוך חיפוש על הנשים. החיילים הישראלים הזכרים ערכו מול העיניים שלנו חיפוש על הבנות ועל הנשים שלנו עם גלאי מתכות. הם לא הורידו את הבגדים שלהן.

אחרי החיפוש, החיילים הובילו אותנו ללא הבגדים אל הבית של ג'מאל קובעה. את הנשים הם הובילו לכוון אחר, לבית של זוהיר שעיב שנמצא ליד הכביש הראשי.

כשחיכינו ערומים, בשמש, מול הבית של ג'מאל קובעה, הגיעו לשכונה כלי-רכב ודחפורים של הצבא. בסביבות השעה 11:00 בצהרים, החיילים הובילו אותנו לדיוואן של משפחת אל-חוראני, שם הם ריכזו את התושבים, והחזיקו אותנו שם עד 19:30 בערב, בלי שהרשו לנו לאכול. החיילים לא נתנו לי לקחת את התרופה שאני צריך בגלל מחלת הלב שלי.

אחרי שנגמרה הפעולה הצבאית והחיילים עזבו, חזרנו אל המקום שבו היו הבתים שלנו. המקום נראה כאילו התרחשה בו רעידת אדמה. כל האזור נהרס.

העמודים של הבית שלנו נהרסו על ידי הדחפורים הצבאיים. בקומה הראשונה שבה גר אחי נהרסו הקירות המערביים והצפוניים. בקומה השנייה שבה גרים אני, אשתי וילדיי, מצאתי סדקים והרס של חלק גדול מהרהיטים והחלונות שנגרם כתוצאה מהפגזים שהחיילים ירו. בקומה השלישית היו סדקים בקיר המערבי ובקיר הצפוני. המהנדסים אמרו לנו שמסוכן לגור בבית בגלל הסדקים ביסודות.

איבראהים מחמוד פארס דאווד, בן 62, נשוי ואב לעשרה, הוא גימלאי, תושב שכונת א-נקאר בקלקיליה. את עדותו גבה עבד אל-כרים א-סעדי, ב-1.9.07, במקום האירוע.