שוטרי מג"ב עיכבו באופן שרירותי עשרות מכוניות במחסום והיכו בחור שירד ממכונית, נובמבר 2006

סמיר חרב, מנהל ארגון ברמאללה

אני במקור מכפר איסכאכא שבאזור סלפית ומשנת 1999 אני גר עם אשתי וילדיי ברמאללה.

מאז שעברתי לגור ברמאללה נהגתי כל שבוע לבקר את קרובי המשפחה שלי בכפר איסכאכא. פעם, הנסיעה לשם לקחה חצי שעה. מאז שהוטלו הגבלות התנועה, לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, הנסיעה לוקחת לפעמים עד שלוש שעות. בדרך עוברים לפחות שני מחסומים: מחסום עטארה ומחסום זעתרה, שבהם צריך להתעכב הרבה.

בגלל קשיי התנועה מרמאללה לכפר, אני מבקר את הקרובים שלי בעיקר באירועים משפחתיים ובחגים. לרוב אני נוסע לבד בלי אשתי והילדים כי אני רוצה לחסוך מהם את הסבל וההשפלה שאני עובר במחסומים.

כמה חודשים לא יצאתי מרמאללה בכלל ואז ב-21.11.06, נאלצתי לנסוע לכפר סעיר באזור חברון, יחד עם שלושה מחבריי, כדי לנחם חבר שאבא שלו נפטר. הגענו לסעיר יחסית בקלות. יצאנו מרמאללה במונית בסביבות השעה 15:00 אחר הצהריים יצאנו. עברנו במחסום הסמוך לכפר ג'בע ולא היה שם עיכוב. המשכנו לאל-עיזרייה, אבו דיס וא-סוואחרה א-שרקייה עד שהגענו למחסום הקונטיינר. במחסום חיכו חמש מכוניות בלבד. אחרי כרבע שעה הגיע התור שלנו להיבדק, עברנו את המחסום והמשכנו בנסיעה לכיוון כפר סעיר והגענו לשם בסביבות השעה 17:00. ניחמנו את החבר שלנו ואחרי כחצי שעה נסענו חזרה לכיוון רמאללה [הנסיעה ארכה שעתיים. לפני שהוטלו ההגבלות על התנועה היתה הנסיעה מרמאללה לסעיר אורכת כשעה. א.א].

בסביבות השעה 18:00, הגענו למחסום הקונטיינר. במחסום חיכו הרבה מכוניות. נהג המונית שבה נסענו עקף את תור המכוניות והתקרב עד למרחק של מטרים בודדים מהמחסום. ראיתי ששוטרי מג"ב בודקים בקפידה מונית פלסטינית. הם פירקו את המושבים והריפוד של הדלתות ועוד כל מיני חלקים של המונית. הם המשיכו בבדיקה זמן רב ואנחנו וכל הנוסעים שחיכו במכוניות האחרות התעייפנו מהישיבה ברכב.

תור במחסום הקונטיינר. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם.

בחור צעיר, כבן 16, ירד מהרכב שעמד לפנינו. אני חושב שהוא רצה להשתין. שלושה שוטרי מג"ב ניגשו אליו במהירות, התנפלו עליו והתחילו להכות אותו ולבעוט בו. הבחור צעק, אבל זה לא עזר לו. הם הכו אותו במשך חמש או שש דקות. הם עשו את זה בהפגנתיות, כנראה כדי להפחיד את שאר הנוסעים שישבו במכוניות. כבר היו שם, להערתי, כמאה מכוניות. אחרי שהם סיימו להכות אותו, הם הכריזו ברמקול שאסור לרדת מהמכוניות.

חיכינו במחסום עד השעה תשע ורבע בערב, כלומר יותר משלוש שעות. רק אז השוטרים התחילו להזרים את התנועה. הם לא ערכו חיפוש במכוניות אלא נתנו לכולם לעבור. העיכוב במחסום היה פועל יוצא של מצב הרוח של השוטרים, הם סתם החליטו לעכב את התנועה בלי שום סיבה או צורך ביטחוני. הגעתי הביתה לרמאללה בסביבות השעה עשר וחצי בערב.

סמיר עבד א-רחים מוחמד חרב, בן 40, נשוי ואב לשניים, הוא תושב רמאללה ומנהלו של ארגון המעניק שירותים לבני נוער ברמאללה. את עדותו גבה כרים ג'ובראן, בבית העד, ב-3.1.07.