מאפיית "אל-מועשר" ברפיח מתקשה לתפקד בצל ניתוקי החשמל, ספטמבר 2006

אחמד אל-מועשר, אב לשנים-עשר ילדים

אני עובד במאפייה כבר עשרים שנה. פעם עברתי עם אבא שלי במאפייה ביפו ואחר-כך אבא שלי פתח מאפייה ברפיח. אני עובד שם עם האחיינים שלי וזהו מקור הפרנסה היחיד שלנו. יש לנו הרבה צרכנים שתלויים בנו. מאז שהפציצו את תחנת הכוח של עזה, ב-28.6.06, העבודה שלנו משותקת, בגלל שהיא תלויה בחשמל. המאפייה מופעלת על ידי שמונה מכונות: מכונה לסינון הקמח, מכונה להכנת הבצק, בעלת קיבולת של 240 קילו, מכונת חיתוך, שחותכת את הבצק ל-8,000 פיתות בשעה, מכונה להתפחה ראשונית לפני החיתוך, מכונה לשיטוח הבצק, מכונה להתפחה שנייה לאחר לישת הבצק, תנור ומערכת להפשרת הלחם.

כל המכונות האלה פועלות על חשמל, וכולן פועלות כמערכת אחת וכל מכונה מזינה מכונה אחרת. אי אפשר להפעיל רק חלק מהן בנפרד. בגלל אספקת החשמל המוגבלת, ניסינו לעבוד עם גנראטור בעל הספק של 60 קילו וואט, שעלות ההפעלה שלו 35 ש"ח לשעה. עבדנו ככה במשך 14 יום. זה עלה לנו 490 שקל ליום ולא היו לנו שום הכנסות, אבל חייבים לספק לאנשים לחם. ההפסדים שלנו עכשיו מגיעים ל-10,000 שקל בחודש ואני לא יכול לכבד את ההתחייבויות שלי בכל הקשור לביטוח, חשבונות ומסים. התחלתי להתחמק מתשלום מסים, כמו גנב. יש לי שני כלי-רכב לחלוקת הלחם לחנויות, אבל אני לא מסוגל לממן עכשיו את עלות ההפעלה שלהם ואת הביטוח.

אפיית פיתות במאפיית אל-מועשר. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 19.9.06.

זרם החשמל הוא הגורם הכי חשוב בעבודה במאפייה. הפסקה של הזרם, אפילו לזמן קצר, עלולה לפגום בבצק ובלחם. המכונות עובדות בחום גבוה מאוד, והניתוק של החשמל גורם לנפילה פתאומית בטמפרטורות ולתקלות. כרגע אי אפשר גם להשיג חלקי חילוף למכונות, בגלל סגירת המעברים. השרשרת שמוציאה את הפיתות מהתנור, שעולה 9,000 שקל נפגעה, ואי אפשר להשיג שרשרת חדשה ברצועת עזה. הזמנתי שרשרת חדשה, אבל בינתיים היא לא מגיעה בגלל המעברים הסגורים. בגלל השרשרת הפגומה יש תקלות בעבודה עם התנור, ולפעמים הלחם נשרף.

חלק מהזמן אי-אפשר היה להשיג סולר ובמשך עשרים יום נאלצתי לקנות 48 ליטר גז, שעלה לי, בסך-הכול, 5,000 דולר. חלק מהגנראטורים אשפר להפעיל גם באמצעות גז, והגז נחוץ גם להסקת התנור.

בגלל המחסור בחשמל המאפייה פועלת עכשיו במשך חמש שעות פחות מבעבר. קודם נהגנו לאפות בערך 50,000 פיתות ביום וכיום אנחנו אופים רק חצי מזה ולפעמים אפילו פחות, 15,000 פיתות. יש לי שמונה פועלים, שמפרנסים שבעים נפשות. הם עובדים אצלי כבר הרבה שנים, אבל בגלל הירידה בתפוקה ובהכנסות אני לא יכול לשלם להם שכר, ויכול להיות שאאלץ לפטר אותם.

ניתוק החשמל גורם גם למחסור במים, וקשה לשמור על ניקיון המאפייה. בגלל זה יש חשש להתפתחות של חיידקים בבצק, שיהפכו את הלחם לבלתי-ראוי למאכל. אני נאלץ לקנות מים במיכלים, ועל כל אלף ליטר אני משלם 50 שקל.

בגלל כל הבעיות האלה אני שוקל למכור את המאפייה. אמנם השקעתי במכונות ובריהוט שלה 150,000 דולר אבל כרגע אני לא מסוגל לפרנס את המשפחה שלי ואת המשפחות של האחים שלי, נביל ופתחי שהם שותפים שלי במאפייה. בסה"כ מדובר בשלוש משפחות המונות 77 איש. במצב הזה יכול להיות שלא תהיה לי ברירה אלא למכור במחיר הפסד.

אחמד ג'ומעה סולימאן אל-מועשר , בן 39, נשוי ואב ל-12, הוא בעל מאפייה ותושב שכונת ברזיל ברפיח. את עדותו גבה מוחמד סבאח במאפיה של העד ב-19.9.06.