פגיעת ניתוקי החשמל בעזה בבריאותו של חולה כליות, אוגוסט 2006

אחמד שבאת, חולה כליות

אני גר בשכונת בית חאנון אל-בלד בעיר עזה. אני סובל מאי ספיקת כליות, ומאז הפצצת תחנת החשמל בעזה וניתוק זרם החשמל, נגרם לי נזק בריאותי חמור.

העורקים שיש לי בגוף צרים ולכן אני לא יכול לעבור טיפולי דיאליזה רגילים, דרך העורק. עשו לי ניתוח להתקנת צינורית מיוחדת (fistula) , כדי שאוכל לקבל טיפולי דיאליזה דרכה ולא ישירות דרך העורקים. בעזה אין אפשרות לעשות את הניתוח הזה לכן נסעתי באפריל 2006 לבית החולים "מכון נאסר" במצרים ושם ניתחו אותי והחדירו את הצינורית ליד ימין שלי.

הצינורית הזאת מחברת את העורק של היד אל הוריד ומאפשרת להזרים את הדם ולבצע את הדיאליזה באופן תקין. אחרי שעברתי את הניתוח, חזרתי לרצועת עזה והתחלתי לעבור דיאליזה שלוש פעמים בשבוע, לפי הנחיות הרופאים. מאז ההפצצה של תחנת החשמל של עזה, יש כל הזמן ניתוקים באספקת החשמל, גם בבית-החולים שיפאא, שם עושים לי את הדיאליזה.

בזמן שאין חשמל צוות בית החולים החל להפעיל את מכשירי הדיאליזה באמצעות גנראטורים. העוצמה של הגנראטורים מוגבלת ולכן הזרם מתנתק הרבה פעמים תוך כדי הדיאליזה. לפעמים הניתוק לוקח 30 שניות או דקה.

האסון הגדול קרה לי בתחילת חודש יולי 2006. הייתי באמצע טיפול דיאליזה בבית החולים א-שיפאא כשפתאום החשמל התנתק. הפעם לקח שבע דקות עד שהגנראטורים החלו שוב לפעול. כתוצאה מכך, נוצר קריש דם בתוך הצינורית שבזרוע הימנית שלי והרופאים היו חייבים לחתוך את הצינורית.

מאז אין ברירה אלא לעשות את הדיאליזה דרך העורקים הצרים שלי, בבית השחי של יד שמאל. התהליך הזה מכאיב לי מאוד, ואני סובל מחום ומקוצר נשימה. זהו פתרון זמני עד להשתלת צינורית חדשה ביד שמאל. ביד ימין כבר אי אפשר יהיה להשתיל צינורית. בגלל הנזק הרב שנגרם לה היא התנפחה למימדים לא טבעיים. בשביל ניתוח חדש אני צריך לנסוע למצרים שוב ובינתיים אני לא יכול לנסוע, כי מעבר רפיח סגור. אין לי גם כסף לממן את הנסיעה והניתוח. המצב הבריאותי הרע שלי משפיע גם על מצבי הנפשי.

אחמד איסמאעיל עווד שבאת, בן 52, נשוי ואב לשבעה, הוא תושב שכונת בית חאנון בעזה. את עדותו גבה זכי כחיל, בבית החולים א-שיפאא, ב-27.8.06.