תקרה בבית מגורים קרסה כתוצאה מבומים על-קוליים ופצעה מספר בני משפחה, רצועת עזה, 30.6.06

עדנאן אבו ג'אזיה, מורה בגמלאות

המשפחה שלנו גרה בבית בן קומה אחת שיש לו תקרת אזבסט. בבית יש חמישה חדרים, סלון, שני שירותים ומטבח. אשתי סובלת משיתוק חלקי, אחרי שלקתה בשבץ מוחי לפני כעשר שנים בזמן שהבן הבכור שלי ראאיד, בן 31, נעצר. הוא כלוא כעת בכלא הנגב.

ביום שישי, 30.6.06, בסביבות השעה 11:30, התקלחתי לקראת תפילת יום שישי, כששמעתי רעש חזק מאד שנוצר כתוצאה מבומים על קוליים של מטוסי F16 . כמעט התחרשתי מהרעש. פתחתי את דלת המקלחת כדי לראות מה קורה בבית כי שמעתי את הבנות שלי, עאידה, בת 18, ועולא, בת 13, ואת אשתי, צועקות. פתחתי את הדלת וראיתי שתקרת האזבסט של הבית נפלה על הרצפה, למרות שהייתה מחוברת היטב באמצעות מוטות כבדים. לבשתי מיד את המכנסיים. אני לא יודע אם לבשתי אותם כמו שצריך או הפוך. כל מה שרציתי זה לבדוק אם אשתי והבנות שלי בסדר. לפני שנכנסתי למקלחת אשתי ישבה במרכז הסלון על כיסא, עאידה אפתה לחם ועולא עזרה לה באפיה ועמדה ליד הדלת, מול תנור האפיה. ראמי, הבן שלי ישב עם אמא שלו במרכז הסלון. גם האחיינים שלי היו שם. הם באו לצבוע את הבית לקראת החתונה של ראמי, שאמורה להיערך ביום 19.7.06.

יצאתי מהמקלחת ושמעתי את הבנות שלי ואנשים אחרים צועקים מכל הכיוונים. ראיתי את האחיין שלי ואאיל, בן 16, תקוע מתחת לאזבסט שנפל על הרצפה. הוא היה ללא הכרה, וספג כמה מכות בגוף, אבל עכשיו הוא כבר בסדר. גם האחיין שלי נאסר, בן 25, נפצע והיו לו שברים ביד שמאל, בכתף וברגל. אשתי, שלמזלה עברה כמה רגעים לפני כן ממרכז הסלון לצד, לא נפגעה. אם הייתה נשארת באמצע הסלון אני לא יודע מה היה קורה. היא הרי לא יכולה לזוז. מאוחר יותר הבן שלי אמר לי שהוא העביר את אמא שלו לצד כי השמש הייתה חזקה מידי. כמה דקות לפני הגיחה של המטוסים צעקתי על האחיין הקטן שלי שלא יעלה לתקרת האסבסט של חדר אחר. למזלנו הוא לא שמע בקולי, אחרת הוא היה נשאר בתוך הסלון והתקרה הייתה קורסת עליו. כשראיתי מה שקרה נבהלתי מאוד. לא יכולתי לעמוד על הרגליים ונפלתי על הרצפה. מה שקרה הפחיד אותי מאד ולא יכולתי לעמוד על הרגליים באותו רגע.

סלון בית משפחת אבו ג'אזיה, לאחר קריסת הגג. צילום: זכי כחיל, בצלם, 3.7.06.

כבר זמן מה, עוד לפני שהגג קרס, אני לא מצליח לישון. אני מתעורר בבהלה ודואג כל הלילה, בגלל הבומים העל קוליים. הרבה פעמים שתי הבנות מתעוררות בבהלה, רצות אלי ותופסות את המכנסיים שלי או את הרגל של אמא שלהן כשהן שומעות את הבומים האלה. עולא הקטנה זורקת את עצמה על אמא שלה ורועדת. מאז שקרסה התקרה אנחנו מפוחדים עוד יותר. עכשיו אני חושש שהבית כולו עלול להתמוטט כל רגע מעל לראש שלנו. אני פוחד שאאבד אחד מבני המשפחה שלי.

מאז שהגג קרס הבנות שלי בוכות מתוך שינה. החלומות שלהן הפכו לסיוטים. עכשיו הן לא מפסיקות לבקש ממני למצוא בית אחר. עאידה לוחצת במיוחד שנעבור לבית אחר כי היא נפצעה מאבן בראש שלה. למזלנו הפציעה שלה הייתה קלה, אבל זה השפיע עליה מאוד. היא דואגת כל הזמן וישנה מעט.

עדנאן סעיד סאלח אבו ג'אזיה, בן 56, נשוי ואב לארבעה, הוא מורה בגמלאות, תושב מחנה הפליטים א-שאטי שברצועת עזה. את עדותו גבה בביתו זכי כחיל ב-3.7.06.