חיילי צה"ל ירו על בית מגורים ושיגרו אליו טילים מבלי לקרוא לדיירים לצאת וגרמו להתלקחות דליקה, מחנה הפליטים נור שמס, טול-כרם, 23.10.05

נאדירה חמאד, אם לארבעה

אני גרה בבית בן שלוש קומות. בקומה הראשונה יש שתי דירות שבאחת מהן מתגוררים חמי וחמותי ובשנייה אני, בעלי והילדים. בקומה השנייה גר גיסי מוחמד חמאד וגם הקומה השלישית שייכת לו. ביום 23.10.05, בסביבות השעה 23:30, התעוררתי מקולות של ירי ליד הבית שלי. הקולות התחזקו והבנתי שהיריות נורו על הבית שלי, כי חלקים מהקירות של הבית נפלו פנימה. אני והילדים פחדנו מאוד. ברחנו מהסלון לחדר השינה, כי הוא בטוח יותר. בעלי היה בעבודה וחמי וחמותי נסעו לסעודיה, לעלות לרגל למקומות הקדושים.

נשארנו בחדר השינה כחצי שעה ואז התחלתי להריח עשן. שמעתי כדורים פוגעים בקירות הבית ונקישות על הקירות. לא יכולתי לזוז מרוב פחד ובהלה, אבל אז שמעתי דפיקות בדלת הבית ואת הקול של גיסי יוסף קורא לי לצאת מהבית. קמנו מיד ויצאנו החוצה. כשיצאתי מחדר השינה ראיתי אש מתלקחת בתוך הבית. לא יכולנו לקחת אתנו כלום. מרוב פחד שכחתי אפילו לקחת את תעודת הזהות שלי ומסמכים אחרים שנחוצים לי ולבעלי. הכול נשרף.

חדר השינה השרוף בדירתה של נאדירה חמאד. צילום: עבד אל-כרים א-סעדי, בצלם.

אחרי שיצאתי מהבית, גיסי יוסף לקח אותי לבית שלו, שנמצא דרומית לבית שלי. אחרי שהייתי שם שעה בערך, העשן החל לחדור גם לשם מיד ירדנו כולנו ויצאנו מהבית. אחר כך, הלכנו לבית סמוך של משפחת אל-ר'ול ושם נשארנו עד השעה 8:00 בבוקר למחרת. אחרי שהצבא יצא מהאזור הלכתי לבית שלי וראיתי שהוא נשרף כולו. החלק המזרחי נהרס לגמרי ושאר הבניין מסוכן ואי אפשר לגור בו.

נאדירה אחמד מוחמד חמאד, בת 30, נשואה ואם לארבעה, היא תושבת מחנה הפליטים נור שמס שבמחוז טול-כרם. את עדותה גבה עבד אל-כרים א-סעדי, 6.11.05 בחצר הבית השרוף.