חיילי צה"ל הורו לנוסעי מונית ונהגה להתפשט בפומבי ועצרו אותם למשך יותר מארבע שעות כשהם עטויים חלוקי ניילון, אזור עראבה, מחוז ג'נין, ספטמבר 2005

בסאם סביח, נהג המונית

אני עובד כנהג מונית בקו ג'נין-כפר א-ראעי כבר עשרים שנה בערך.

ביום שלישי, 6.9.05, בסביבות השעה 12:30 נסעתי עם עשרה נוסעים מחניון המוניות בג'נין לכיוון כפר א-ראעי. הנוסעים היו מכפר א-ראעי, פחמה ועילאר. אני לא מכיר את הנוסעים מעילאר. הכרתי את השניים מפחמה - עלי מראעבה ואילהאם ג'מיל סעאבנה, ואת החמישה מכפר א-ראעי - ג'אסר רשיד שיח' איבראהים, ריאד מוחמד מילחם, איסלאם עבד זעיתר ואסעד פאלח מורשד והבן שלו, בן ארבע בערך.

ליד ביר אל-באשא עליתי על דרך עפר והתחלתי לנסוע בה. אני רגיל לנסוע בדרך הזאת. נסעו שם עוד כלי רכב, בשני הכיוונים. כשהגעתי לשער הברזל שהצבא הישראלי הציב בכניסה לכביש הראשי, שמוביל לעראבה וליעבד, היו לפני שתי מוניות. אחת מכפר א-ראעי, שהנהג שלה הוא מוראד סביח, והשניה מיעבד, שאני לא מכיר את הנהג שלה. בכביש עצמו עמד טנדר עם גב פתוח. היו בו שקיות. כשהתקרבנו לשער, בערך עשרה אנשים חמושים ורעולי פנים ירדו מהטנדר. הם לבשו בגדים אזרחיים. בכביש, באזור של השער, עמד גם ג'יפ צבאי. אחרי שהחמושים התפרסו באזור, אחד החיילים שישבו בג'יפ קרא ברמקול לנהג של המונית הראשונה: "תרים ידיים". אחר כך הוא אמר לו להמשיך לנסוע בנסיעה איטית. הנהג עזב את המקום. אותו הדבר קרה גם עם המונית השנייה שהייתה לפנינו.

כשהגיע תורי, החייל אמר לי בערבית: "אם אתה שומע אותי תרים את היד". הרמתי את היד והחייל אמר: "תכבה את האוטו, תוציא את המפתח ותשים אותו על הגג". עשיתי מה שהוא אמר ואחר כך, החייל אמר: "תצא מהמונית לאט לאט ותעמוד לפניה". הוא גם אמר: "כל הנוסעים להישאר בתוך המונית". כשיצאתי, הוא אמר לי להוריד את הבגדים. הרמתי את החולצות והסתובבתי, כמו שאנחנו עושים תמיד במקרים כאלה. אבל אז הוא אמר בקול רם: "תוריד את כל הבגדים". הורדתי את החולצה ונשארתי עם הגופיה. אמרתי לו שאין עלי נשק אבל הוא צעק עלי: "תוריד את הגופיה". הורדתי את הגופייה והרמתי ידיים. החייל המשיך לצעוק עלי ואיים שאם אני לא אוריד את המכנסיים, יירו בי. זה נמשך בערך חמש או שבע דקות ואז החייל אמר לי להוריד את התחתונים. אמרתי לו שיש לידנו נשים, כדי שלא יכריח אותי, אבל הוא אמר: "יש לך דקה אחת ואם לא תוריד את תחתונים אני יורה".

דיברתי עם הנוסעים והם אמרו לי לעשות מה שהחייל אומר. הבנתי שאין מה לעשות והורדתי את התחתונים. אחר כך, החייל אמר לי: "תרים את הידיים ותבוא אלי לאט". הלכתי לכיוון הג'יפ כשהידיים שלי באוויר. הייתי מאוד נבוך. שמעתי את הנשים שהיו במוניות באזור צועקות ורק רציתי שהאדמה תבלע אותי. הלכתי ולא יכולתי לעשות כלום. כשהגעתי לחיילים אמרתי לחייל שדיבר אתי: "אתה לא מפחד מאלוהים? מה אתה עושה לי? ביישת אותי מול כולם. זה לא ראוי לפי הדת שלנו". הוא ענה לי: "זה בגלל המתאבד שאתך בתוך המונית". אחד החיילים יצא מהג'יפ, ניגש אליי, נתן לי חלוק מפלסטיק לבן אבל לא אטום, ואמר לי "תלבש". החייל שדיבר איתי הורה לי לשבת בצד.

אחר כך, החייל אמר ברמקול: "הנוסע שיושב ליד הנהג". זה היה איסלאם זעיתר והיו לו קביים. כשהחייל הבחין שהוא לא יכול להתפשט לבד, הוא אמר לי: "לך תעזור לו להוריד את הבגדים". הלכתי למונית והחייל צעק עלי להפשיט את איסלאם. כשאיסלאם היה עירום לגמרי, החייל הורה לי לעזור לו להגיע לג'יפ. שנינו הגענו לג'יפ והחייל הורה לנו לשבת בצד. אחר כך, החייל המשיך לדרוש מכל הנוסעים לעשות אותו הדבר. כשהבחורה ירדה, הוא אמר לה להגיע לג'יפ. כשהיא הייתה במרחק של כעשרים מטר מהג'יפ, הוא אמר לה להוריד את המטפחת. אמרתי לו שזה אסור והוא צעק עלי לשתוק. היא הסיתה את המטפחת וכשהחייל ראה שהיא אכן בחורה, הוא קרא לה להתקרב והורה לה לשבת במרחק של כמה מטרים מאתנו.

כשהגיע תורו של אסעד מורשד, הוא ירד עם הבן שלו. החייל צעק עליו להחזיר את הילד למונית. הילד סירב לחזור והחייל הסכים שהילד יבוא, אבל התעקש שהאבא יתפשט. המראה של הילד מחזיק את היד של אבא שלו היה מפחיד וכאב לי לראות את זה. הילד רעד מפחד.

הנוסע האחרון שירד מהמונית היה ג'אסר רשיד שיח' איבראהים, בן 64. החייל הכריח גם אותו להתפשט. הוא נשאר בתחתונים. אחר כך, החייל הורה לג'אסר להוציא את החפצים של הנוסעים מהמונית וכשהוא סיים, החייל אמר לו: "תוריד את התחתונים". ג'אסר התנגד אבל החייל התעקש ובסוף גם ג'אסר הוריד את התחתונים והתיישב איתנו.

אחר כך, החיילים קשרו לנו את הידיים באזיקים מפלסטיק וכיסו את העיניים שלנו בחתיכות בד. הם הכניסו אותנו לג'יפ גדול והעבירו אותנו למחנה הצבאי שליד עראבה. שיערתי שלשם לקחו אותנו כי הנסיעה ארכה כמה דקות וזה המחנה הצבאי הקרוב ביותר למקום שבו החיילים עצרו אותנו. הילד בא עם אבא שלו ואת הנערה החיילים לא לקחו איתנו. היינו עצורים במחנה למשך כארבע שעות. אחרי ארבע שעות הגיע מישהו בבגדים אזרחיים ושאל מי הנהג. אמרתי שאני הנהג והוא אמר לי להגיד לו מי מהנוסעים הוא מפחמה ומי מכפר א-ראעי. אמרתי לו שאני לא רואה. הוא הרים לי את הכיסוי מהעיניים ואמרתי לו מי מהנוסעים הגיע מאיזה כפר. שלושת הבחורים שלא היכרתי היו איתנו בשלב הזה. הוא החזיר לנו את תעודות הזהות, הארנקים והטלפונים שלנו. אחרי שלקחנו את הדברים, החיילים כיסו לנו את העיניים והחזירו אותנו למקום שבו עצרו אותנו. הייתי עם כל הנוסעים שהיו במונית, חוץ מהבחורה שלא נעצרה, אסעד והבן שלו ושלושת הבחורים שלא היכרתי. המונית שלי לא הייתה בשער ושאלתי את החיילים איפה היא. הם אמרו שהם לא יודעים. במקרה, עברה במקום מונית ריקה והנהג הסיע אותנו לעראבה.

המונית שלי הייתה שם באחד המוסכים וגם הבגדים שלנו. התלבשנו שם. המונית שלי הייתה הרוסה לגמרי. החיילים הרסו את הקידוד של האזעקה, המושבים היו קרועים והתקרה של המונית הושחתה. השארתי את המונית שלי במוסך וחזרתי הביתה. היה קשה לי לעכל את מה שקרה לי.

מאוחר יותר התברר שהשלושה שלא היכרתי הם מעילאר ושהם נשארו במעצר במחנה הצבאי.

התיקון של המונית עלה לי 15 אלף שקל.

בסאם חסן מוחמד סביח, בן 40, נשוי ואב לחמישה הוא נהג מונית, תושב הכפר א-ראעי שבמחוז ג'נין. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב, בג'נין, ב-11.9.05.