ילדי מתנחלים בחברון זרקו אבנים על בהיג'ה שרבאתי, פצעו אותה בראשה וניפצו את חלונות ביתה, 2.4.05, תל-רומידה, חברון

בהיג'ה שרבאתי, אם לשישה

אני גרה עם המשפחה שלי בשכונת תל רומידה כבר עשר שנים. בין הבית שלי לבתים של ההתנחלות היהודית בתל רומידה מפריד כביש ברוחב של שניים או שלושה מטרים. הבית שלי מוקף בכרם ענבים, שאליו אפשר להגיע גם מההתנחלות, כי אין גדר גבוהה שמונעת את הכניסה אליו.

במהלך ארבע השנים האחרונות, מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית, החיים שלנו נהיו קשים יותר, כי המתנחלים מתקיפים אותנו והצבא נוקט באמצעים קשים כדי להגן על המתנחלים. הצבא חסם את הדרכים שמובילות לבית שלנו ואנחנו אפילו לא יכולים לעבור בהן ברגל. אנחנו נאלצים להגיע הביתה בדרכים עוקפות בין השדות והבתים הסמוכים. בדרך אנחנו מטפסים על גדרות וסולמות. אם יש לנו חפצים או מצרכים, אנחנו סוחבים אותם על הגב ממחסום ה-DCO עד הבית. זאת הליכה של יותר מעשר דקות.

ביום שלישי, 29.3.05, בסביבות 15:30, עובד השטח של בצלם הגיע לשכונה כדי לצלם בוידיאו את הדרך שאנחנו עוברים כדי להגיע לבית. המתנחלים שמו לב כנראה שהוא נמצא בשכונה שלנו וכמה שניות אחרי שהוא עזב התחילו לזרוק אבנים על הבית שלי. שמעתי זכוכית נשברת בחדר הילדים. החלון בחדר פונה לבתים של המתנחלים. הילדים היו בבית באותו זמן, אבל לא בחדר שלהם. יצאתי מיד, נעמדתי מול הבית וצעקתי לחייל שמוצב בדרך כלל על הגג שלנו, שיעשה משהו לעצור את המתנחלים. ראיתי יותר מעשרה ילדים זורקים אבנים מתוך שטח ההתנחלות, ממקום גבוה יותר מהבית שלנו. הם עמדו כמה מטרים מהבית שלי. החייל צחק והורה לי להיכנס לתוך הבית. אני יודעת רק ערבית וגם החייל ענה לי בערבית. אחרי שהמתנחלים הפסיקו לזרוק אבנים התקשרתי למשטרה וסיפרתי לשוטר על מה שקרה. השוטר ענה לי בערבית שהוא ידבר עם החייל שעל הגג כדי שיטפל בעניין מיד. האבנים שהמתנחלים זרקו שברו ארבעה חלונות בחדר הילדים.

ילדי משפחת שרבאתי מטפסים על גגות כדי להגיע לביתם

אתמול, ביום שבת, 2.4.05, אני, בעלי והילדים היינו בתוך הבית. קצת אחרי 16:30, שמעתי קולות של דפיקות בחלק האחורי של הבית, שפונה להתנחלות. נכנסתי למטבח וראיתי שני מוטות מברזל חודרים דרך לוחות העץ שהנחנו מחוץ לחלונות. שמנו את הלוחות האלה כדי להגן על הזגוגיות. בין הלוחות יש רווחים. הבנתי שהמתנחלים משחילים את מוטות הברזל דרך הרווחים כדי לשבור את החלונות. יצאתי מיד וצעקתי לחייל שעל הגג שלנו. כשיצאתי, ראיתי בערך עשרה ילדים של המתנחלים, בני 12-6. הילדים התחילו לזרוק עלי אבנים. שלוש אבנים פגעו בי בחזה, בשוק השמאלית ובחלק האחורי של הראש. צעקתי שוב לחייל על הגג והוא צחק ואמר: "רבכ, רבכ, תכנסי לבית".

נשארתי בחוץ ואחרי כמה שניות, שני חיילים רצו אלי מהשדה. הם כנראה הגיעו מתוך ההתנחלות. אחד החיילים היה רופא צבאי. הוא מרח לי משחה על הפצע בראש והמליץ לי לפנות לבית החולים. החייל השני היה מאוד נחמד. הוא אמר לי שהוא ראה שזורקים עלינו אבנים ושהוא קרא למשטרה.

בסביבות 17:30, הגיעה ניידת משטרה עם שני שוטרים. הם לקחו אותי לתחנת המשטרה בקרית ארבע והגשתי תלונה. אחר כך, הניידת החזירה אותי הביתה. בסביבות 20:00, בעלי לקח אותי לבית החולים עאליה הממשלתי, שנמצא באזור H1 [שליטה פלסטינית]. הרופא תפר לי את הפצע בראש וחזרתי הביתה. המתנחלים הצליחו לשבור ששה חלונות במטבח ובמסדרון.

בהיג'ה סובוח סעד שרבאתי, בת 45, היא אם לשישה, תושבת שכונת תל-רומידה בעיר חברון. את עדותה גבה מוסא אבו השהש, בביתה, ב-3.4.05.