חיילי צה"ל השחיתו ריהוט וגנבו 1,000 ש"ח מבית משפחת בשאראת בכפר טמון שליד ג'נין, יוני 2004

אומיימה בשאראת, בת 20

אני מתגוררת עם בעלי יחיא נעים בני עודה, בבית משפחתו בכפר טמון. התחתנו לפני חודש למשפחה של יחיא יש בניין מגורים בן שתי קומות. בקומה הראשונה גרים, אני, יחיא, חמותי ובנה ג'יהאד ובקומה השנייה גר בשאר, אח של יחיא, עם אשתו, חנין, ושלושת ילדיהם.

ביום שני, 7.6.04, בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר, ישנתי לבד בחדר השינה. באותו היום, בעלי ישן במקום העבודה שלו בישראל. בגלל שהיה חם מאוד, חמותי וג'יהאד, שגרים איתי באותה קומה, ישנו על גג הקומה השנייה. לפתע, התעוררתי לשמע קולות של ירי, פיצוצים וחיילים שצעקו בקרבת הבית. פחדתי מאוד ונשארתי במיטה.

אחרי כרבע שעה, קמתי מהמיטה ועליתי לקומה השנייה. בדרך למעלה נפגשתי עם חמותי, עם גיסי בשאר, אשתו, חנין וילדיהם. מאחוריהם עמדה קבוצה גדולה של חיילים. מאוחר יותר הם סיפרו לי שהחיילים היו על גג השכנים ומשם קפצו לגג של הבית שלנו, והורו להם לרדת לקומה הראשונה. החיילים הובילו אותנו לדלת הבית והורו לנו לצאת החוצה. חלק מהם נשארו בתוך הבית וחלק ליוו אותנו החוצה. בחוץ ראיתי כשישה ג'יפים וכשלושים חיילים מקיפים את הבית. חלק מהחיילים כיוונו את נשקם לעברנו ואחרים הורו לבשאר להתלוות אליהם. הם נכנסו יחד עם בשאר לבית של גיסי השני, ח'דאייר, שנמצא כמה מטרים מהבית שלנו. אני, חמותי וגיסתי בכינו כל הזמן. מדי פעם שמענו קולות של פיצוצים שבקעו מתוך הבית שלנו. אחרי כמה דקות, החיילים יצאו מהבית של ח'דאייר. הם קשרו לבשאר את הידיים וכיסו לו את העיניים. אחר כך הם דחפו אותו לכיוון אחד הג'יפים. לפתע, הם הורידו לו את הכיסוי מהעיניים ואת הקשר בידיים, ואחד מהם אמר לו בערבית "אתה לא מתבייש, יש לך ילדים ואתה עושה ככה, הפעם לא נעצור אותך, אבל אנחנו נחזור".

בסביבות השעה 7:30 בבוקר, קבוצה של חיילים הורתה לנו להתרחק כמה מטרים מהבית. אחרי כרבע שעה, שמענו קולות נפץ ואחר כך החיילים נתנו לנו לחזור הביתה ועזבו את המקום. נכנסנו לבית וראינו שכל הרהיטים והחפצים זרוקים על הרצפה. חלונות הבית היו שבורים, הספות קרועות והעציצים זרוקים על הרצפה. היינו בהלם ולא ידענו מה לעשות.

אחרי כחצי שעה, חנין שאלה אותי לגבי התכשיטים שלי ואמרה לי לבדוק אם משהו נגנב. הלכתי לחדר השינה שלי, שכל תכולתו הייתה מפוזרת על הרצפה. מצאתי את התכשיטים מפוזרים בכל חלקי החדר. הם היו עטופים קודם לכן בשקית שחורה ומונחים בחלק העליון של הארון. אספתי את התכשיטים וראיתי שלא חסר כלום. בנוסף לתכשיטים היה בארון סכום של 1,000 שקלים. הכסף היה עטוף במטפחת ומוחבא בתוך שמיכה בארון. חיפשתי את הכסף בחדר, אבל לא מצאתי אותו. בשעות אחר הצהרים סידרתי את החדר מחדש ובדקתי כל פינה. כמו כן סידרתי וחיפשתי בכל חלקי הבית, אבל לא מצאתי את הכסף.

אומיימה איבראהים יוסף בשאראת, בת 20, נשואה, היא עקרת בית תושבת כפר טמון שבמחוז ג'נין. את עדותה גבה עאטף אבו א-רוב בביתה ב-9.6.04.