שוטרי מג"ב היכו את א. ל., תושב עאנין, והתעללו בו באזור אום אל-פחם, אפריל 2004

א.ל., בן 28

אני חושב שהאירוע היה ביום שני, 5.4.04. הייתי באום אל-פחם, בדרך לעבודה אצל אחד מתושבי העיר. בסביבות 9:00, הייתי מחוץ לחנות של בעל הבית שבו אני עובד, שנמצאת באזור אל-מידאן. הוא נתן לי את המפתחות לבית שלו וחיכיתי שהוא יסגור את החנות, כדי שנלך לבית שלו. כשחיכיתי מחוץ לחנות, עבר במקום ג'יפ של משמר הגבול והיו בו שלושה שוטרים. הג'יפ עצר לידי והשוטר שישב ליד הנהג קרא לי בעברית. ניגשתי אליו והוא אמר לי להראות לו תעודת זהות. נתתי לו את התעודה והוא שאל מאיפה אני. אמרתי שאני מעאנין. באותם רגעים, בעל הבית הגיע למקום ואמר לשוטרים שהמפתחות שלו נמצאים אצלי. השוטרים הורו לי לתת לו את המפתחות ולעלות לג'יפ.

נכנסתי לחלק האחורי של הג'יפ והתיישבתי מאחורי הנהג, מול שוטר אחר. השוטר הורה לי לשבת ולכופף את הגב. כשהג'יפ התחיל לנסוע, השוטר בעט בי והיכה אותי, לפעמים עם עיתון ולפעמים עם אלה. הוא כיוון את הרובה שלו אלי כמה פעמים, כדי להפחיד אותי. באזור הכפר משירפה, שבדרך לצומת מג'ידו-סאלם, השוטר הרים עיתון. על השער שלו הייתה תמונה של נערה חצי ערומה והשוטר אמר לי: תנשק". שאלתי: "מה לנשק?" הוא שם את העיתון מול הפנים שלי ואמר: "תנשק. זאת מג'נין". כשסירבתי, הוא ובעט בי וצעק עלי.

אחרי נסיעה קצרה, הג'יפ נכנס לדרך עפר בחורשה שבאזור מג'ידו. בשלב הזה פחדתי ושאלתי אותם לאן הם לוקחים אותי. השוטר שנהג אמר לי שהם לוקחים אותי לכלא מג'ידו. אמרתי להם שאף פעם לא נעצרתי ולא הייתי בכלא. שלושתם צעקו עלי והורו לי לשתוק. השוטר שישב מאחור דחף את הראש שלי ולחץ אותו על הרצפה של הג'יפ. הג'יפ עצר ליד שלולית מים. השוטרים ירדו מהג'יפ ואני נשארתי בפנים. אחרי כחמש דקות, ראיתי את השוטר שישב ליד הנהג נוגע במפשעה שלו. הרגשתי שהוא רוצה לתקוף אותי מינית, כי במהלך הנסיעה הוא אמר לי: "אני רוצה לזיין אותך". היינו באזור נידח ופחדתי ממה שהשוטרים עלולים לעשות לי. אחר כך, אחד השוטרים ניגש אלי עם חתיכת בד וקשר אותה על העיניים שלי. אחר כך, הוא תפס אותי ביד ימין והוריד אותי מהג'יפ. הוא בעט בי, הצמיד אותי לג'יפ והורה לי לשים ידיים גבוה על הג'יפ ולפשק רגליים. הוא ערך עלי חיפוש ולקח את הטלפון הנייד שלי. כשהוא ערך עלי חיפוש, לא הפסקתי לדמיין את השוטרים תוקפים אותי מינית.

הרגשתי שאחד השוטרים פותח לי את הכפתורים של המכנסיים. הורדתי את הכיסוי מהעיניים והתחלתי לבכות. השוטר קשר את הכיסוי בחזרה. כל הזמן בכיתי וניסיתי להוריד שוב את הכיסוי. בסוף, קרעתי את הכיסוי מהעיניים ושלושת השוטרים אמרו לי להירגע. אחד מהם אמר לי: "אתה בחור טוב, ואנחנו רוצים להסיע אותך לעאנין. שתוק". המשכתי לבכות ואחד מהם אמר לי: "מספיק. שתוק. אנחנו נסיע אותך לעאנין".

חיפשתי את הארנק שלי ולא מצאתי. הסתכלתי על האדמה וראיתי את הארנק שלי מתחת לג'יפ. לקחתי אותו והכנסתי מיד לכיס בלי לפתוח אותו. אחר כך עליתי לג'יפ. התחלנו לנסוע והשוטרים אמרו לי לא לבכות ולנגב את הדמעות. הם אמרו: "שלא ייראו שאתה בוכה". הפסקתי לבכות וניגבתי את הדמעות. אחד מהם אמר לי: "אתה בחור טוב ואנחנו רוצים להסיע אותך לכפר שלך". כשהיינו במרחק של כמאתיים מטרים ממחסום סאלם, השוטרים החזירו לי את הטלפון הנייד. כשהג'יפ הגיע למחסום סאלם, אחד השוטרים החזיר לי את תעודת הזהות, כיוון אלי את הרובה שלו ואמר: "יאללה רוץ, או שאני יורה בך".

רצתי עד שיצאתי מטווח הראייה שלהם. עצרתי מונית שעברה בדרך ונסעתי הביתה. כשרציתי להוציא כסף, גיליתי שנעלמו לי 300 שקלים מהארנק. ירדתי מהמונית וחזרתי לשער סאלם כדי לשאול את השוטרים אבל לא מצאתי את הג'יפ. הלכתי ברגל לכניסה לכפר תעניכ, שנמצא במרחק של כשלושה קילומטרים משער סאלם. משם לקחתי מונית לעאנין. לא שילמתי על הנסיעה.

א.ל., בן 28, נשוי, הוא פועל ותושב עאנין שבמחוז ג'נין. העדות נגבתה על ידי עאטף אבו א-רוב, בבית העד, ב-30.5.04