שוטרי מג"ב היכו חמישה פועלים פלסטינים במזרח ירושלים, פברואר 2004

ג'יהאד חלאחלה, פועל

אני גר בכפר ח'אראס, שנמצא צפונית מערבית לחברון. אני עובד כפועל בניין בהתנחלות הר חומה. יחד איתי עובדים עוד 13 או 14 פועלים מהכפר שלי, ביניהם אחי, ניהאד. אני, ניהאד ושלושה פועלים אחרים, רפיק עקאבנה, עבד א-נבי חלאחלה ומוחמד עטאוונה, ישנים בממ"ד שבבניין בו אנחנו עובדים. ביום ראשון, 8.2.04, בסביבות 20:30, התכוננו ללכת לישון. לפתע שמענו דפיקות קלות על דלת הממ"ד. הדלת היא בעצם לוחות מעץ שבאמצעותם אנחנו סוגרים את הפתח של החדר. לא פתחנו את הלוחות, אבל הם נהדפו פנימה וראינו שוטר של משמר הגבול נכנס פנימה. השוטר היה בגובה של 170-160 ס"מ, בעל מבנה גוף בינוני, גוון עור בהיר ונראה בשנות העשרים לחייו. אחריו נכנסה שוטרת. היא הייתה נמוכה ממנו, בעלת מבנה גוף בינוני, גוון עור בהיר ושיער שחור אסוף. היא נראתה בשנות העשרים לחייה. החדר היה מואר על ידי מנורה וכשהשוטרים נכנסו, השוטר לקח את המנורה, העביר אותה לשוטרת והיא הוציאה אותה החוצה. אחר כך, השוטר הורה לנו לקום ולתת לו את תעודות הזהות שלנו. הוצאתי את התעודה שלי מהארנק ומסרתי לו אותה. גם האחרים נתנו לו את התעודות. השוטר לקח את התעודות והורה לנו לתת לו גם את הארנקים שלנו. בארנק שלי היו מאה ש"ח, מפתח של הבית ופנקס טלפונים.

השוטר לקח את הארנקים והורה לנו לצאת מהחדר. יצאנו ועמדנו בכניסה לחדר. השוטר נשאר בחדר ויצא רק אחרי כמה דקות. אני חושב שהוא נכנס לערוך חיפוש במקום. כשהוא יצא, השוטר והשוטרת הוציאו אותנו מהבניין. בחוץ היה ג'יפ של משמר הגבול. החלק הקדמי של הג'יפ היה מופנה לבניין וכשיצאנו, הג'יפ הסתובב. נעמדנו בשורה אחת ליד הג'יפ. נהג הג'יפ ירד מהג'יפ והלך עם השוטר שנכנס קודם לחדר שלנו לתוך בניין שנמצא במרחק של כעשרה מטרים מהג'יפ. הם נכנסו פנימה והאירו את המקום עם פנסים שהיו מוצמדים לרובים שלהם.

כעבור שניות, אחד השוטרים קרא לאחי. השוטרת אמרה לניהאד לגשת אליו וניהאד הלך. אנחנו עמדנו עם הגב לבניין אליו הלך ניהאד. שמעתי את אחי צועק והבנתי שהשוטרים מכים אותו. הוא חזר אחרי כחמש דקות והשוטרים קראו לרפיק. רפיק הלך לשוטרים. אני לא ראיתי אותו אבל שמעתי את הצעקות שלו והבנתי שהשוטרים מכים גם אותו. כשרפיק חזר, הגיעו למקום דחפור קידוח ומכונית נוספת. שמעתי קולות בעברית קוראים: "משטרה, משטרה". אני לא יודע מי קרא. שני השוטרים יצאו החוצה והורו לנו לעלות לג'יפ. הם נתנו לנו כמה אגרופים ובעיטות ליד הדלת האחורית של הג'יפ ואז נכנסנו לתוכו. ישבנו בצפיפות בג'יפ. הג'יפ נסע ויצא מההתנחלות הר חומה. השוטר שנכנס לחדר בהתחלה, ישב ליד הנהג והשוטרת ישבה לידנו מאחור והורתה לנו להוריד את הראשים. במהלך הנסיעה, השוטרים היכו אותנו באלות על הגב, אבל אני לא יודע מי מהם היכה אותנו.

הג'יפ עצר אחרי כעשרים דקות במקום חשוך ומלא עצים. השוטרת אמרה לרפיק, שישב קרוב לדלת האחורית, לרדת. הוא ירד ובו זמנית שני השוטרים ירדו מהג'יפ. הנהג ורפיק התרחקו מהג'יפ. אני לא יודע לאיזה מרחק בדיוק הם הלכו, אבל מתוך הג'יפ שמעתי את הצעקות של רפיק והבנתי שמכים אותו. אחרי כעשר דקות, שני השוטרים עלו על הג'יפ בלי רפיק. הג'יפ נסע ועזב את רפיק במקום. כשהשוטרים חזרו, לא שמעתי עוד את רפיק ופחדתי מאוד. חששתי לשלומו ופחדתי שהם הולכים לעשות לנו את אותו הדבר.

הג'יפ נסע בערך 400 מטרים ושוב עצר. הפעם השוטרת דרשה ממוחמד עטאוונה לרדת. הוא ירד וניגש לנהג שנשאר בתוך הג'יפ. שמעתי את הנהג שואל אותו בעברית על תעודת הזהות שלו ולפתע שמעתי את הדלת נפתחת ואת מוחמד צועק. שני השוטרים ירדו מהג'יפ והתרחקו עם מוחמד. שמעתי את מוחמד צועק ואחרי כמה דקות, הנהג חזר אל הג'יפ. הוא ניגש אל הדלת האחורית של הג'יפ וביקש מהשוטרת מימייה. הוא שטף את הידיים שלו. אחריו הגיע השוטר השני. שניהם עלו בחזרה לג'יפ ונסענו בלי מוחמד. כשהשוטרים היכו את מוחמד, השוטרת ירדה מהג'יפ.

הג'יפ נסע ועצר שוב אחרי בערך 400. השוטרת הורידה הפעם את עבד א-נבי, שגם ניגש לדלת של הנהג. הנהג שאל אותו על תעודת הזהות שלו. אחר כך, שני השוטרים ירדו והרחיקו אותו כעשרה מטרים מהג'יפ. שמעתי את עבד א-נבי צועק וכעבור כעשר דקות, שני השוטרים חזרו. הם הגיעו לדלת האחורית והיכו אותי ואת ג'יהאד. אחר כך הם עלו לג'יפ ושוב נסענו. כשהוא עצר, השוטרים לקחו את ניהאד והרחיקו אותו מהג'יפ. שמעתי גם אותו צועק. כשהם חזרו, נסענו למרחק של כחמישים מטרים ועצרנו. בזמן הנסיעה השוטרת היכתה אותי.

כשעצרנו, השוטרת דרשה ממני לרדת מהג'יפ. ירדתי ושלושת השוטרים ירדו מהג'יפ. הלכתי כמה צעדים לפניהם והייתי מפוחד לגמרי. קיבלתי מכה חזקה בגב מאלה. אני חושב שהנהג הוא זה שהיכה אותי. נפלתי וכשניסיתי לקום, קיבלתי עוד שתי מכות על הרגליים מהשוטרת ומכה אחת על החלק האחורי של הראש מהשוטר השני. קמתי ושמעתי את השוטרת אומרת לשוטרים שיחזיקו אותי בזרועות. הם תפסו אותי והשוטרת היכתה אותי באלה על הזרועות. המכות הכאיבו לי נורא והרגשתי שאחת הידיים נשברה. בכיתי וצעקתי "היד שלי, היד שלי". שני השוטרים עזבו אותי ושלושתם המשיכו להכות אותי באלות על החזה, על הכתפיים ועל כל הגוף, עד שנפלתי ארצה. ניסיתי לקום אבל הנהג בעט בי בגב. כשהצלחתי לקום, השוטר ניגש אלי והושיט לי את תעודת הזהות שלי. התקרבתי אליו כדי לקחת אותה, אבל הוא נתן לי מכה באלה על הפנים. נפלתי שוב והרגשתי שיורד לי דם מהפה, מהפנים ומהאוזניים. הרגשתי חצי מעולף.

בשלב זה השוטרים דרכו על הגב שלי. השוטרת התרחקה קצת וראיתי הבזק של אור כמו פלאש של מצלמה. אני חושב שהשוטרת צילמה את שני השוטרים כשהם דרכו עלי. שמעתי את אחד השוטרים פונה אל השוטרת בשם "מאיה". אחר כך, אחד השוטרים שם את תעודת הזהות שלי על הראש שלי והם התרחקו ממני.

שמעתי קול של התנעה וראיתי את הג'יפ מתרחק מהמקום. אחרי כמה שניות, שמעתי את אחי קורא לי. לא יכולתי לענות לו כי הייתי במצב גרוע וסבלתי מכאבים חזקים. שמעתי צעדים מתקרבים אלי. אחי ועבד א-נבי הגיעו אלי. הם אמרו לי להישאר במקום והלכו לחפש את תעודת הזהות של אחי ואת האחרים. אחרי כמה דקות, ניהאד ועבד א-נבי חזרו. הם עזרו לי ללכת. הלכנו מרחק של כמה עשרות מטרים עד שפגשנו את רפיק ומוחמד. ישבנו מספר דקות וסיפרנו אחד לשני מה קרה לנו.

הלכנו לכיוון בית ג'אלא דרך אזור המנהרה של בית ג'אלא [כביש המנהרות]. כשהגענו לבית ג'אלא, נהג מונית לקח אותנו לבית החולים הממשלתי בבית ג'אלא. בבית החולים קיבלנו עזרה ראשונה. הגיעו לשם שוטרים פלסטינים ומנהל המת"ק הפלסטיני. אחד השוטרים היה מאהר עקאבנה מח'אראס. ישנו בלילה בבית שלו בבית לחם. בבוקר, חזרנו לבתינו בכפר ח'אראס.

אני נפצעתי קשה מאד יחסית לאחרים. נגרמו לי פצעים במצח, בצד השמאלי של הפנים, באוזן הימנית ויש לי שבר בכף הרגל השמאלית. הרופאים גיבסו לי את היד. היו לי גם חבורות בכל הגוף. אני זוכר שכשהיינו בבית החולים, החברים שלי יצרו קשר עם שאר הפועלים שנשארו באתר הבניה. הם אמרו לנו שהם נכנסו לחדר שלנו וראו שהטלפונים הניידים של מוחמד ושל רפיק לא שם. גם הארנק שלי נעלם.

אני חושש שאני אאבד את מקום העבודה שלי כי ייקח לי זמן רב להחלים.

ג'יהאד אחמד עבד א-רחמאן חלאחלה, בן 25, נשוי ואב לחמישה ילדים הוא פועל תושב ח'אראס שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בבית העד, ב-13.2.04