שוטרי מג"ב היכו חמישה פועלים פלסטינים במזרח ירושלים, פברואר 2004

עבד א-נבי חלאחלה, פועל

אני גר בכפר ח'אראס, שנמצא מצפון מערב לחברון. אני נשוי ויש לי שלושה ילדים. אני עובד בבניין בהתנחלות הר חומה אצל קבלן ערבי שקוראים לו מחמוד מראר'ה. עובדים איתי 12 או 13 פועלים אחרים מהכפר שלי. אני ועוד ארבעה פועלים נשארים לישון בממ"ד ל הבניין שאותו אנחנו בונים. הפועלים הם ניהאד חלאחלה ואחיו ג'יהאד, מוחמד עטאוונה ורפיק עקאבנה. הבניין עדיין לא גמור ולחדר שבו אנחנו ישנים אין דלת. אנחנו סוגרים את הפתח בלילה באמצעות לוחות מעץ. בחודשים שבהם נשארנו לישון במקום העבודה, לא היו לנו בעיות עם משמר הגבול ועבדנו באופן סדיר. ביום ראשון, 8.2.04, בערב, שיחקנו קלפים בחדר ובערך ב 20:30- התארגנו ללכת לישון. שמענו דפיקות קלות על הלוחות ואז הם נפלו בכוח. נכנס לחדר שוטר של משמר הגבול עם רובה מסוג M16. אחריו נכנסה שוטרת של משמר הגבול וגם לה היה M16. השוטר היה בגובה של 170-160 ס"מ, היה לו גוון עור בהיר, מבנה גוף בינוני ונראה בשנות העשרים לחייו. השוטרת הייתה נמוכה ממנו, בערך 150-160 ס"מ, היה לה מבנה גוף בינוני וגוון עור בהיר. היה לה שיער שחור אסוף והיא נראתה בשנות העשרים לחייה.

בחדר הייתה מנורה וכשהשוטר נכנס, הוא ניתק אותה מהחשמל, העביר אותה לשוטרת והיא הוציאה אותה החוצה. אחר כך, הוא הורה לנו לצאת מהחדר. יצאנו ועמדנו ליד הפתח של החדר והשוטרת שמרה עלינו. השוטר יצא אחרי כחמש דקות. אחר כך, השוטר והשוטרת הוציאו אותנו מהבניין ולקחו אותנו לג'יפ של משמר הגבול שעמד 20-10 מטרים מהבניין.

כשהגענו לג'יפ, הנהג סובב את הג'יפ, כך שהחלק האחורי פנה לבניינים ואלינו. עמדנו חמשתנו ליד הג'יפ והשוטר ונהג הג'יפ נכנסו לבניין הסמוך. היו להם פנסים על הרובים שלהם. הנהג היה גבוה, בעל גוון עור בהיר והיה לו זקן דק, נראה שהוא לא התגלח כמה ימים. היה לו מבנה גוף בינוני והוא נראה בשנות העשרים לחייו. השוטרת נשארה לשמור עלינו. אחרי כמה שניות, אחד השוטרים קרא לעברנו ודרש שאחד מאיתנו יגש אליו.השוטרת אמרה לניהאד לגשת. ניהאד ניגש אליהם ושמעתי אותו צועק. הבנתי ששני השוטרים מכים אותו. אחרי כמה דקות, ניהאד חזר והשוטרים קראו לרפיק. שמעתי גם את רפיק צועק והבנתי שהשוטרים מכים גם אותו ושיגיע גם תורי ותורם של האחרים.

כשרפיק חזר, דחפור קידוח ומכונית מסוג טיוטה הגיעו למקום. שמעתי קולות קוראים לשוטרים. אני לא יודע למה. לא ראיתי ולא שמעתי שהתנהלה שיחה בין השוטרים לאנשים בדחפור, אבל באותם רגעים השוטרים הורו לנו לעלות לג'יפ. לפני שעלינו לג'יפ, אחד השוטרים שאל בעברית מי עדיין לא קיבל מכות. לא ענינו לו ושני השוטרים נתנו לנו כמה אגרופים ובעיטות ואז נתנו לנו לעלות לג'יפ. עלינו לג'יפ ונסענו. השוטרת ישבה לידנו מאחור, ליד הדלת. השוטר שנכנס לחדר ישב במושב שליד הנהג.

במהלך הנסיעה, השוטרים הורו לנו להוריד את הראש והיכו אותנו באלות על הגב. אני לא יודע מי מהם היכה אותנו. אחרי 20-15 דקות הג'יפ עצר בחורשה. הצלחתי לראות עצים במקום. הג'יפ עצר והנהג כיבה את האורות. רפיק ישב ליד הדלת והשוטרת הורתה לו לרדת מהג'יפ. הוא ירד ושני השוטרים ירדו מהג'יפ. רפיק והנהג התרחקו מהג'יפ ושמעתי את רפיק צועק. הבנתי שמכים אותו קשות ופחדתי נורא, גם בגלל חוסר הוודאות. אחרי כעשר דקות השוטרים נכנסו לג'יפ ונסענו מהמקום. לא שמעתי את הצעקות של רפיק כשנסענו ונבהלתי. חשבתי שהוא מת או שאיבד הכרה.

הג'יפ עצר אחרי 500-400 מטרים בתוך החורשה. השוטרת הורתה למוחמד עטאוונה לרדת. הוא ירד והלך לנהג, שנשאר לשבת. שמעתי את הנהג שואל בעברית את מוחמד על תעודת הזהות שלו. אחרי כמה שניות שמעתי את מוחמד צועק. אני לא יודע איפה הם היו בדיוק. גם השוטרת ירדה מהג'יפ ועמדה לידו. אחרי כעשר דקות מוחמד השתתק. הנהג הגיע לדלת האחורית של הג'יפ ואמר לשוטרת לתת לו מימיה. הוא שטף את הידיים. אני חושב שהוא שטף את היד מהדם של מוחמד. אחר כך שני השוטרים עלו בחזרה לג'יפ. הג'יפ נסע ומוחמד נשאר בחורשה. התחלתי לדאוג עוד יותר והרגשתי שהם הולכים לעשות לנו אותו הדבר.

הג'יפ עצר בפעם השלישית אחרי כ-400 מטרים ותורי הגיע. השוטרת הורתה לי לרדת ולגשת לנהג. עמדתי ליד הדלת הפתוחה והנהג שאל אותי אם התעודה שהוא מחזיק היא שלי. אמרתי לו שכן והוא דחף עלי את הדלת בכוח. נסוגתי כמה צעדים לאחור כדי שהפנים שלי לא ייפגעו. הנהג רדף אחריי עם אלה והתחיל להכות אותי. ניסיתי להדוף את המכות שלו עם הידיים ותפסתי את האלה. השוטר השני הגיע והיכה אותי עם אלה על הגב. נפלתי והתחלתי לצעוק. העמדתי פנים שכואב לי ואמרתי: "הלב שלי, הבטן שלי", אבל השוטרים לא הפסיקו. הם העמידו אותי על הרגליים והמשיכו להכות אותי באלות על הראש ועל החזה. נפלתי שוב והם ניסו להעמיד אותי אבל נשארתי על האדמה. הם המשיכו להכות אותי כשאני על האדמה. כרעתי על הברכיים וכופפתי את הראש כדי לגונן עליו מהמכות. השוטר בעט בי בפנים ונפגעתי באף. צעקתי והנהג נתן לי מכה נוספת על האף עם אלה. צעקתי שוב. השוטר הלך לג'יפ והביא את הרובה שלו. הוא הדליק את הפנס שהיה על הרובה וכיוון אותו עלי. ירד לי דם מהפה. השוטר זרק על האדמה את התעודה שלי ואת האישור, שלא היה בתוקף. שני השוטרים הלכו והג'יפ נסע.

לקחתי את התעודה שלי והלכתי לכיוון שממנו הגענו. קראתי לחברים שלי אבל אף אחד לא ענה לי. החלטתי ללכת אחרי הג'יפ ואחרי 20-15 דקות, שמעתי את ניהאד קורא לג'יהאד. התקרבתי אל ניהאד ושלושתנו, ניהאד, ג'יהאד ואני, הלכנו לכיוון המקום שבו אמורים להיות רפיק ומוחמד. אחרי כמאה מטרים שמענו את מוחמד ואת רפיק קוראים לנו ופגשנו אותם. כשהשוטרים היכו אותי, נפל לי השעון ורציתי לחפש אותו, אבל הבחורים אמרו לי שעדיף לנו לעזוב. נחנו כעשר דקות וסיפרנו אחד לשני מה קרה לנו. אחר כך הלכנו מזרחה לכיוון המנהרה של בית ג'אלא [כביש המנהרות], שהייתה במרחק של כקילומטר מאיתנו. עברנו את הגשר והמשכנו לעלות בהר עד שהגענו לבית ג'אלא. שם ראינו נהג מונית, ניגשנו אליו וביקשנו ממנו שייקח אותנו לבית החולים הקרוב. הוא הסיע אותנו לבית החולים בבית ג'אלא. בבית החולים הרופאים הגישו לנו עזרה ראשונה.

לבית החולים הגיעו שוטרים פלסטינים, אנשים מהמת"ק הפלסטיני ומושל בית לחם. סיפרנו להם מה קרה ואחד השוטרים, תושב ח'אראס וקרוב משפחה של רפיק, מר מאהר עקאבנה, לקח אותנו לבית שלו בבית לחם. ישנו שם בלילה ולמחרת חזרנו לבתים שלנו בח'אראס. בדרך, עצרנו בחלחול והלכנו לצלם את הפציעות.

הבדיקות שלי הראו שיש לי פצע באף, סדק בעצם של האף וחבורות בכל הגוף. ג'יהאד נפצע קשה יחסית לאחרים. הוא נפגע בכל הגוף, בפנים, ביד ובראש. כשהיינו בבית החולים, התקשרנו לעמיתים שלנו, הפועלים שנשארו בבניין. הם סיפרו לנו שהם בדקו את המרתף שבו ישנו וגילו שהשוטרים לקחו את הטלפונים הניידים של מוחמד ושל רפיק. לי נעלם הארנק עם 125 ש"ח שהיו בתוכו, כמה מסמכים ופנקס טלפונים קטן. אנחנו מתכוונים להגיש תלונה במשטרת ישראל מחר. כמו כן, נודע לי שהקבלן שלנו הגיש תלונה בשמנו במשטרת ישראל.

עבד א-נבי איסחאק איבראהים חלאחלה, בן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים הוא פועל תושב כפר ח'אראס שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בכפר ח'אראס, ב-13.2.04