|
חיילי צה"ל היכו קשות חובש פלסטיני שליווה חולים באמבולנס, סמוך להתנחלות עפרה, ינואר 2004
מג'די א-סרוג'י, נהג אמבולנס
אני עובד כנהג אמבולנס בארגון הסהר האדום הפלסטיני בשכם. ביום ראשון, 11.1.04, בסביבות 7:30, יצאתי באמבולנס ממטה הסהר האדום, שנמצא באזור ח'לת אל- עמוד. היה איתי החובש ג'מאל אבו חמדה, בן 29. העברנו את דיאנא טלאל אבו ליל, בת חצי שנה, לבית חולים ברמאללה. יש לה בעיה בלב והיא הייתה אמורה לעבור ניתוח שנקבע מראש. אמא שלה נסעה אתנו לבית החולים. בדרך לרמאללה אספנו חולה, כבן שלושים, מהכפר בית פוריכ, שנמצא במרחק של כשבעה קילומטרים משכם. היו לו שברים בירך והוא לא יכול היה לזוז. היה איתו בחור שליווה אותו לבית החולים. יצאנו מבית פוריכ לכיוון רמאללה בסביבות 8:00. כשהגענו למחסום חווארה, חיכינו שהחיילים יסיימו לערוך חיפוש בשני אמבולנסים אחרים. כשהגיע תורנו, החיילים שהיו במחסום בדקו את תעודות הזהות שלנו ושאלו אותנו על החולים. הם פתחו את מכסה המנוע, בדקו את המנוע ונתנו לנו לעבור, כך שבסך הכל חיכינו שם כשבע דקות. המשכנו לנסוע בדרך חווארה-זעתרה. כ-400 מטרים לפני מחסום זעתרה, היה מחסום נייד. היו בו שני חיילים. נתנו לאחד מהם את תעודות הזהות שלנו והוא שאל לאן אנחנו נוסעים. הוא בדק אותנו כחמש דקות ונתן לנו לעבור. המשכתי לנסוע למחסום זעתרה. זהו מחסום קבוע ויש בו מגדל שמירה וקוביות בטון. יש גם חיילים שעומדים על הכביש ובודקים את מי שעובר. עקפתי כמה מכוניות פרטיות, דבר שמותר לי לעשות כנהג אמבולנס. כשהגעתי לקוביות הבטון, ראיתי ששלושה חיילים עורכים את החיפושים. כביתי את המנוע וירדתי עם ג'מאל מהאמבולנס. אספתי את תעודות הזהות של הנוסעים שהיו אתנו. כמו תמיד, המלווים ירדו מהאמבולנס. בגלל המצב של החולים, הם לא היו יכולים לרדת מהאמבולנס. הלכתי לאחד החיילים ונתתי לו את תעודות הזהות. אני לא זוכר איך הוא נראה. החייל אמר לי לפתוח את הדלתות של האמבולנס. הוא ערך חיפוש בתוך האמבולנס, בחן את החולים במבט, בדק את הארגזים, את תיקי העזרה הראשונה ואת הארונות שבאמבולנס. הוא גם הסתכל במנוע של האמבולנס. הבדיקה ארכה בערך עשר דקות או רבע שעה והחייל נתן לנו לעבור. המשכנו לנסוע ובאזור א-סאויה, היו על הכביש ג'יפ ושלושה חיילים. ראיתי מסמרים על הכביש, כדי שמכוניות לא יעברו בצורה לא מבוקרת וכ-15 מכוניות מחכות לבדיקה. כמו תמיד, עקפתי את המכוניות ועצרתי את האמבולנס בצד הדרך, במרחק של כעשרה מטרים מהחיילים. אחד החיילים ניגש אלינו. אני לא זוכר איך הוא נראה. בגלל המדים הצבאיים והקסדות, החיילים נראים לי דומים. נתתי לו את תעודות הזהות שלי ושל ג'מאל וגם את תעודות הזהות של המלווים ושל החולים. הוא השווה את השמות בתעודות עם רשימה שהייתה אצלם. הוא שם את התעודות בכיס שלו והורה לכולם לרדת. כל מי שהיה באמבולנס ירד, האמא של הילדה נשאה אותה על הידיים והורידה אותה ואת החולה השני, הורדנו עם כיסא גלגלים. החייל בדק את האמבולנס ושני החיילים האחרים שמרו עליו. אנחנו עמדנו במרחק של שלושה מטרים מהאמבולנס. החייל שבדק את האמבולנס אמר לי מדי פעם לפתוח את הקופסאות, הארונות והתיקים שהיו בפנים. הבדיקה ארכה כמעט עשרים דקות ואחר כך, החיילים אמרו לנו לעלות לאמבולנס, להסתובב ולחזור חזרה. הוא אמר שאם אנחנו לא נחזור, הוא לא יחזיר לנו את התעודות. הוא אמר בערבית: "תסובב את האוטו או שאני יורה בך". עשיתי מה שהוא אמר, סובבתי את האמבולנס והחייל החזיר לי את התעודות. נסעתי 400-300 מטרים ועצרתי כדי להתקשר לסהר האדום. במטה אמרו לי שהם ינסו לערוך תיאום עם הצלב האדום וגופים אחרים. אחרי כ-45 דקות התקשרו אלינו מהמטה הראשי והודיעו לי שהם ערכו תיאום. הם אמרו לנו לחזור למחסום וכשחזרתי, החיילים בדקו שוב את תעודות הזהות, הורידו אותנו ובדקו את האמבולנס. החיפוש הזה ארך כרבע שעה והחיילים נתנו לנו לעבור. המשכתי לנסוע לכיוון רמאללה ובצומת עיון אל- חראמיה, היה עוד מחסום. היה שם ג'יפ צבאי ומסמרים על הכביש. היו חיילים בתוך הג'יפ וארבעה חיילים בדקו בין שבע לעשר מכוניות פרטיות. עמדתי מאחורי המכוניות ואחד החיילים סימן לי ביד שלו לעקוף את המכוניות ולהגיע אליו. עקפתי ועצרתי במרחק של כמה מטרים מהחיילים. אחד מהם לקח את תעודות הזהות ובדק אותן. אני, ג'מאל והבחור שהתלווה לחולה מבית פוריכ ירדנו מהאמבולנס. שני החולים ואמה של הילדה נשארו בפנים. החיילים ערכו חיפוש בפנים, בציוד הרפואי ובמנוע. אחרי כרבע שעה, החייל החזיר לנו את התעודות ואמר לנו לנסוע דרך ביר זית. אמרתי לו שאני מעביר חולה לירושלים ושאני צריך לנסוע לכיוון עופרה. הוא הבין את מה שביקשתי והירשה לנו להמשיך דרך עופרה. בסביבות 10:40, כחצי קילומטר לפני ההתנחלות עופרה, נתקלנו בעוד מחסום. על הכביש היו מסמרים ועמד ג'יפ צבאי, שעליו היו אורות צהובים מהבהבים. ראיתי לפני שלוש מכוניות שנסעו מרמאללה לכיוון ירושלים. עצרתי מאחוריהן וחיכיתי. כשהגיע תורי, כיביתי את המנוע ולקחתי את תעודות הזהות. ירדתי מהאמבולנס והלכתי לקצין, שהיו לו דרגות עם שני פסים על הכתפיים. הוא היה גבוה ובלונדיני, היו לו כתפיים רחבות וגוון עור לבן. היה לו מבנה גוף מלא, עיניים קטנות ואני מעריך שהוא בן שלושים. נתתי לו את תעודות הזהות ועמדתי לידו. הוא הסתכל על התעודות ופתאום בעט בי, בלי שום סיבה או התגרות מצדי. אני זוכר שכשעמדתי לידו ראיתי שני פלסטינים יושבים על העפר ליד המחסום, עם ידיים קשורות באזיקי פלסטיק. נראה לי שהם היו צעירים. אחרי שהקצין בעט בי, חזרתי לאמבולנס והתיישבתי מאחורי ההגה. הקצין התקרב לג'מאל, שישב לידי ואמר לו בערבית לא כל כך טובה: "תפתח את הדלת". ג'מאל ירד מהמושב שלו כדי לפתוח את הדלת האחורית של האמבולנס ופתאום הקצין דחף אותו מהכתף, על האמבולנס. הקצין נתן לו מכה על הצוואר וכשהוא ניסה לתת לו מכה נוספת, ג'מאל תפס את היד. חייל אחר הגיע מאחורי ג'מאל והתחיל להכות אותו. אני לא זוכר איך נראה החייל הזה. שני החיילים בעטו בג'מאל והיכו אותו עם הידיים ועם הרובים שלהם. הם קיללו אותו ואמרו: "יא בן זונה יא בן שרמוטה". פתחתי את הדלת וירדתי מהאמבולנס. שאלתי את הקצין למה הם מכים אותו. הוא ענה לי בידיים שלו ונתן לי שני אגרופים בצוואר ושתי בעיטות על הרגליים. הוא אמר לי בערבית לחזור לאמבולנס. חזרתי והחייל השני המשיך להכות את ג'מאל. הקצין הצטרף אליו ואז החייל תפס את ג'מאל בז'קט וגרר אותו לשולי הכביש. ג'מאל שכב על האדמה בגלל המכות. הקצין קשר את הידיים של ג'מאל מאחור באזיקי פלסטיק. ג'מאל התיישב וקצין אחר שהיה במקום הגיע. גם לו היו דרגות עם פסים על הכתפיים. הוא היה נמוך, בעל מבנה גוף רזה והיה לו גוון עור כהה. הוא היה שם במהלך כל האירוע, אבל התערב רק אחרי שהחיילים האחרים קשרו את ג'מאל. הקצין הזה הורה לי בערבית לרדת ולהוריד את הנוסעים. עשיתי את מה שהוא אמר וכולם ירדו מהאמבולנס ועמדו בצד הכביש. הקצין השני הורה לי לפתוח את הקופסאות עם הציוד הרפואי ואת הארונות של האמבולנס. הוא בדק גם את המנוע. הוא ערך את הבדיקה באיטיות ובאופן קפדני מאוד. בזמן שהוא ערך את הבדיקה, הסתכלתי לכיוון של ג'מאל, כי אחד החיילים או הקצינים לא הפסיק להכות אותו ולבעוט בו. החיפוש ערך כחצי שעה וכשהקצין סיים, הוא הורה לנו להיכנס לאמבולנס ולחזור חזרה. כולם עלו לאמבולנס ואמרתי לקצין שאני לא יכול לעזוב בלי העמית שלי, כי אני מעביר חולת לב שצריכה לקבל טיפול ולהיות בהשגחה ואני לא יכול לעשות את זה לבד. הקצין הראשון התערב וצעק: "נהג! בוא הנה". הלכתי אליו והוא תפס את הגרון שלי. הוא ניסה לחנוק אותי, דחף אותי לחלק הקדמי של האמבולנס ואמר: "תלך מפה". הוא איים עלי ואמר: "אני אעשה לך את מה שעשיתי לחבר שלך. אני אקשור אותך ואכה אותך". עזבתי את המקום והתרחקתי כ-300 מטרים מהחיילים. עצרתי והתקשרתי למטה הראשי כדי לדווח מה קרה. חיכיתי כחצי שעה, עד שהגיע ג'יפ צבאי. חייל שהיה בג'יפ שאל אותי מה אני עושה שם. אמרתי לו שאני מחכה לחובש שאיתי ושהוא עצור במחסום הקרוב. הוא אמר לי: "החובש שלך עצור ואני לוקח אותו אתי לכלא". הג'יפ נסע לכיוון ההתנחלות עופרה. התקשרתי למטה הסהר האדום ברמאללה והודעתי להם שהצבא עצר את ג'מאל ושאני מחכה לראות מה יקרה אתו. הם אמרו לי שהם ישלחו אמבולנס אחר כדי לקחת את החולים ושהם פועלים כדי שלחרר אותו. קבענו שהאמבולנס יחכה במחסום בית המשפט בבית אל. עברתי את המחסום ונסעתי לבית אל. האמבולנס השני הגיע ולקח את החולים ואני חזרתי לאזור התנחלות עופרה. עצרתי במרחק של כמאתיים מטרים מהכניסה להתנחלות וחיכיתי כחצי שעה. התקשרתי שוב למטה והם אמרו לי שייתכן שהצבא יביא את ג'מאל לאזור מת"ק בית אל. נסעתי לשם וחיכיתי. אחרי כעשרים דקות התקשרו אלי מהמטה ואמרו לי לנסוע למטה הראשי באל-בירה. הגעתי לאל-בירה ובסביבות 13:30, ג'מאל התקשר למטה ואמר שהחיילים שיחררו אותו ושהוא נמצא בכפר עין יברוד. נסעתי לשם מיד וכשהגעתי לעין יברוד לא מצאתי אותו. הנחתי שהוא מחכה במחסום שבאזור עופרה. נסעתי לשם והקצין הראשון אמר לי: "לקחנו את החבר שלך לכלא". אמרתי לו שהחבר שלי נמצא בצד השני של המחסום ושאני נוסע להביא אותו. הקצין נתן לי לעבור. עברתי את המחסום ונסעתי כקילומטר לכיוון שכם. לא מצאתי את ג'מאל והחלטתי לחזור למחסום של ההתנחלות. הקצין הראשון אמר שאני לא יכול לעבור. במהלך כל הזמן הזה הייתי בקשר עם המטה של הסהר האדום. חזרתי אחורה ועצרתי במרחק של כמאתיים מטרים מהמחסום. אחרי כרבע שעה חזרתי שוב למחסום והקצין קרא לי ואמר לי שאם אני אשאר שם, הוא יעשה לי מה שהוא עשה לחבר שלי וייקח אותי לכלא. התרחקתי שוב ואז התקשרו אלי מהמטה הראשי של הסהר ואמרו שהם עושים תיאום דרך הצלב האדום כדי שאני אוכל יעבור. הם אמרו שיכול להיות שהצלב האדום יגיע לשם. חזרתי עוד פעם למחסום והקצין שוב עצר אותי ושוב רצה להחזיר אותי. אמרתי לו שצריכים להגיע למחסום אנשים מהצלב האדום הבינלאומי וממשרד התיאום והקישור ושהם אמרו לי לחכות להם ליד המחסום. הוא אמר לי: "בסדר תחכה להם". תוך דקות ספורות הקצין והחיילים שהיו איתו עלו לג'יפ ונסעו מהמחסום. נשארו שם ארבעה חיילים אחרים. ניגשתי לחיילים החדשים, הם בדקו את תעודת הזהות שלי ואת האמבולנס והרשו לי לעבור. נסעתי לעין יברוד ואספתי את ג'מאל מהרחוב הראשי. היו לו כאבים קשים וחבורות באזור השוקיים והגב. ראיתי סימנים אדומים באזורים האלה. אספתי גם שני חולים אחרים מאמבולנס אחר של הסהר האדום, שהיו צריכים להגיע לשכם. נסענו דרך ההתנחלות עופרה ובסביבות 14:50, הגענו למחסום. אותם חיילים וקצין שתקפו אותנו, היו שם. הפעם, הם לא עצרו אותנו והמשכנו לנסוע לשכם. בדרך, עברנו באותם המחסומים שדרכם עברנו בהתחלה. הפעם, החיילים לא עצרו אותנו, חוץ מבמחסום חווארה. שם עצרנו קצת והמשכנו. הגענו לשכם בסביבות 15:40. מג'די עלי עיסא א-סרוג'י, בן 31, נשוי ואב לשניים הוא נהג אמבולנס תושב מחנה פליטים בלאטה בשכם. |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
