חיילי צה"ל היכו קשות חובש פלסטיני שליווה חולים באמבולנס, סמוך להתנחלות עפרה, ינואר 2004

ג'מאל אבו חמדה, בן 30

אני עובד כחובש בסהר האדום הפלסטיני כבר שבע שנים. ביום ראשון, 11.1.04, בסביבות השעה 7:30, יצאתי ממטה הסהר האדום עם מג'די א-סרוג'י, נהג האמבולנס. העברנו תינוקת בת שמונה חודשים משכם לבית החולים ברמאללה. יש לה בעיה בלב והיא הייתה אמורה לעבור ניתוח ביום למחרת. יצאנו משכם לכיוון בית פוריכ, כדי לאסוף חולה נוסף שהיה צריך להגיע לבית החולים אל-מקאסד בירושלים. הגענו למחסום בית פוריכ בערך ב-8:00. החיילים בדקו את התעודות שלנו וערכו חיפוש באמבולנס. עברנו את המחסום וכשהגענו למחסום זעתרה, החיילים שוב ערכו חיפוש באמבולנס ובדקו את התעודות שלנו. אחרי כרבע שעה החיילים נתנו לנו לעבור. כשהגענו לאזור א-לובן ראינו ג'יפ צבאי עומד באמצע הכביש. לידו עמדו שלושה חיילים. חייל אחד עמד בין העצים, חייל שני עמד כארבע מטרים מהמכוניות וכיוון את הרובה שלו לעברן והחייל השלישי ערך חיפוש במכוניות שרצו לעבור. זה היה מחסום פתע והיו שם 15-10 מכוניות, שרצו לעבור.

כשהגעתי, התקדמתי לחייל שבדק את המכוניות והוא שאל אותי: "לאן אתה הולך? מי החולה שאתך?". אמרתי לו שאני בדרך לבית החולים ברמאללה ויש איתי שני חולים. הוא עיין בתעודות הזהות שלנו והורה לי להוציא את החולים מהאמבולנס. דיברנו בעברית ואנגלית. החולה מבית פוריכ היה מרותק לכיסא גלגלים. אמרתי לחייל שהוא לא יכול ללכת אבל החייל התעקש שאני אוריד אותו. הורדתי את החולה עם אלונקה. החייל ערך חיפוש באמבולנס ואמר לי: "לכו, אסור לעבור".

התרחקנו ועמדנו מאחורי טור המכוניות. התקשרתי למטה הסהר האדום והודעתי להם מה קרה. הם אמרו לי לחכות קצת ושבינתיים, הם ידברו עם הצלב האדום. אחרי כחצי שעה התקשרו אלינו מהצלב האדום. הם אמרו לנו לנסות שוב לעבור. התקדמנו לעבר הג'יפ והחייל אמר: "עכשיו ערכנו חיפוש באמבולנס שלכם, לא?". עניתי שכן. החייל אמר בעברית: "יאללה, תעבור".

המשכנו לנסוע ובאזור עיון אל-חרמייה נתקלנו במחסום פתע נוסף. היו שם ג'יפ ושלושה או ארבעה חיילים. בערך 15 מכוניות חיכו לעבור במחסום. אמרתי לחייל שיש לי חולים באמבולנס והסברתי מה יש להם. הוא הסתכל פנימה ואמר לי בעברית: "סע".

באזור ההתנחלות עופרה, עמד ג'יפ צבאי באמצע הכביש. בערך 14 מכוניות חיכו לעבור. התקדמתי לעבר הג'יפ וכשהיינו במרחק של כשלושה מטרים ממנו, אחד החיילים קרא לנו בערבית לעצור. נראה לי שהוא המפקד כי היו לו תגים בצבע לבן על הזרוע. לחייל היו גוון עור בהירומבנה גוף מלא והוא היה בגובה של בערך 180 ס"מ. מג'די הנהג ירד מהאמבולנס וכשהוא התקרב למפקד, המפקד בעט בו על הרגל. מג'די לא הגיב, נתן לו את התעודות וחזר לאמבולנס.

המפקד הורה לי בעברית לרדת מהאמבולנס. כשירדתי, הוא הורה לי בעברית לפתוח את הדלת הצדדית. עשיתי את מה שהוא אמר והוא שאל אותי: "לאן אתה לוקח את החולים האלה?". מג'די ענה: "לרמאללה". המפקד אמר: "תחזרו" ומג'די אמר לו: "עברנו דרך שלושה מחסומים והחיילים ערכו חיפוש באמבולנס. איך אני אחזור?". כל השיחה התנהלה בעברית.

המפקד, שעדיין עמד לידי, אמר לי בעברית: "יש בעיה?" ואמרתי: "לא, לא". ברגע זה, הוא נתן לי אגרוף חזק בפנים. הוא תפס אותי והטיח את הראש שלי באמבולנס. אמרתי לו בעברית: "מה קרה? מה יש?". הוא צעק עלי: "יא בן זונה" והרים את ידו כדי להכות אותי, אבל תפסתי אותה. התחרטתי על זה שתפסתי לו את היד, כי כל כעס אלוהים נפל עליי. חייל אחר בעט בי ונפלתי. זה קרה כל כך מהר ולפני שהספקתי להבין מה קורה, מצאתי את עצמי על האדמה. אחד החיילים בעט בי בגב, העמיד אותי וכל ארבעת החיילים התחילו לבעוט בי בגב, ברגליים ועל כל הגוף.

הם היכו אותי כרבע שעה ואחר כך, אחד מהם קשר לי את הידיים באזיקי פלסטיק. הוא דחף אותי והתיישבתי על הברכיים. מדי פעם, המפקד התקרב אלי ונתן לי סטירה, מכה, או בעיטה. הוא גם קילל אותי. בזמן שישבתי כך, אחד החיילים הורה למג'די לעמוד כשני מטרים ממני, עד שהם יגמרו לערוך חיפוש באמבולנס.

החיילים הורידו את החולים מהאמבולנס ואחרי שערכו חיפוש, הם אמרו למג'די:" לך מפה". מג'די לא הסכים לעזוב בלעדי. הוא אמר שהוא לא יכול לעזוב בלעדי, כי יש שני חולים באמבולנס והוא לא יכול להיות אחראי לשניהם. המפקד תפס את מג'די ביד ודחף אותו על האמבולנס. מג'די התקשר למטה הסהר האדום והודיע להם מה קורה איתנו. הוא קיבל הוראה להמשיך לרמאללה ואמרו לו שהם יטפלו בעניין שלי. לא הייתי רחוק מהאמבולנס ויכולתי לשמוע את השיחה. מג'די המשיך לרמאללה ואני נשארתי במצב הזה. בזמן שהייתי במחסום הזה, החיילים לא נתנו למכוניות אחרות לעבור.

כחצי שעה אחרי שמג'די נסע, הגיע ג'יפ מכיוון דרום. היו בו שני חיילים ואחד מהם התקרב אלי ואמר לי בעברית: "אתה עושה את עצמך גבר ומכה את המפקד". אמרתי לו שלא הכיתי את המפקד. הוא נתן לי שתי מכות על הצוואר וכיסה את לי העיניים. שני חיילים תפסו אותי וגררו אותי כעשרה מטרים. הם זרקו אותי לתוך הג'יפ. הג'יפ התחיל לנסוע ואחרי כשלוש דקות, הגענו להתנחלות עופרה. בגלל הנסיעה הקצרה, אני מעריך שלשם לקחו אותי. החיילים הושיבו אותי, העיניים שלי היו מכוסות והידיים קשורות. שמעתי מישהו שואל למה אני שם ומישהו עונה לו בערבית: "הוא עושה את עצמו גבר. הוא היכה מפקד". חשוב לציין שלבשתי מדים של חובש והיה ברור שאני עובד בגוף רפואי. בכל פעם שהחיילים היו שומעים שהכיתי מפקד, הם בעטו בי. ההתנהגות של החיילים הראתה שהם רק רוצים להשפיל.

נשארתי שם עד בערך 13:15. הרגשתי כאבים חזקים בצוואר, בראש וברגליים. האזיקים הכאיבו לי נורא, וביקשתי מהחייל שיתיר אותם. הוא סירב ואמר לי בערבית: "אתה תישאר פה שלוש שעות ורק אז נוריד לך את האזיקים". אבל אחרי כחצי שעה, החייל שדיבר ערבית התקרב אליי והסיר לי את האזיקים ואת כיסוי העיניים. ראיתי שאני נמצא בחצר גדולה. היו בה קרוואנים וקוביות בטון ולא ראיתי שם מתנחלים. החייל אמר לי: "לך! אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך שוב ואל תעשה מעצמך גבר עוד פעם".

יצאתי מהמחנה ובקושי יכולתי ללכת. הגעתי לכפר עין יברוד, התקשרתי לסהר האדום והם שלחו אלי אמבולנס. האמבולנס הגיע ולקח אותי לבית החולים רפידיה בשכם. הרופאים שם בדקו אותי, עשו לי צילומי רנטגן ונתנו לי זריקה של משככי כאבים. הרופא המליץ לי לנוח בבית למשך שבוע עד שאני ארגיש טוב יותר. כיום, שמונה ימים אחרי האירוע, עדיין כואב לי בברכיים, בירכיים ובגב.

ג'מאל חוסני אחמד אבו חמדה, בן 30, נשוי הוא חובש תושב שכם. את עדותו גבתה סלמה דביעי בביתו ב-18.1.04