שוטר משמר הגבול היכה את הישאם חריזאת בירושלים, נובמבר 2003

הישאם חריזאת, בן 27

אני גר ביטא שבדרום הר חברון. לפני פרוץ האינתיפאדה, עבדתי בישראל כפועל. במהלך האינתיפאדה, הפסקתי לעבוד ולא היה מקור פרנסה לי, לאשתי ולארבעת הילדים שלנו. מדי פעם, אני נכנס לירושלים בלי אישורים כדי למצוא עבודה וחוזר ליטא רק אחרי שלושה ימים. ביום שבת, 8.11.03, יצאתי עם כמה קרובי משפחה שלי לירושלים, כדי למצוא עבודה. נכנסנו לירושלים דרך ואדי א- נאר, בדרכים עוקפות. ביום ראשון, 9.11.03, הלכתי למוסררה שבמזרח ירושלים. חיכיתי שם עד 14:00, אבל לא מצאתי עבודה. למחרת, חזרתי למוסררה ומצאתי עבודה ברוממה. באותו יום, חזרתי לאבו דיס. יש שם דירה שפועלים שוכרים וישנים בה.

ביום שלישי בבוקר, הגעתי בסביבות 6:00 למוסררה וחיכיתי שמישהו יבוא ויעסיק אותי. היו איתי עמאר מוסא חריזאת בן 19 וראתב בחיס, בן 45. חוץ מהם היו עוד בערך עשרה פועלים. חלק מהם היו קרובי משפחה שלי והאחרים היו מיטא. בערך ב-8:00 הגיע GMC ירוק עם חלונות שחורים. מניסיון קודם, ידעתי שזה רכב של משמר הגבול. הפועלים התפזרו. חלק מהם רצו ואחרים התרחקו מהמקום בהליכה. התרחקתי מהמקום כדי לא להיות בטווח הראייה של השוטרים. רציתי להתחבא מאחורי אחת המשאיות שחונות בכביש, עד שהשוטרים יעזבו את המקום.

הלכתי ועמדתי מאחורי המשאית וראיתי שוטר של משמר הגבול עומד מולי, במרחק של בערך עשרה מטרים ממני. הוא היה נמוך, בעל מבנה גוף שמן, גוון עור בהיר ונראה כבן שלושים. הוא כיוון את הרובה שלו אלי ושאל אותי בעברית: "למה אתה בורח?". אמרתי לו בערבית שאני לא מנסה לברוח ושאני עומד פה.

השוטר התקרב אליי, הסתכל סביבו ושאל אותי מאיפה אני. הוא דרש לראות את תעודת הזהות שלי. אמרתי לו שאני מיטא ומסרתי לו את התעודה שלי. הוא אפילו לא הסתכל על התעודה. הוא התנפל עליי, נתן לי סטירות ואגרופים חזקים בפנים. כתוצאה, נשברו לי שלוש שיניים. הן נפלו וירד לי דם מהפה. ראיתי עוד חמישה או שישה שוטרים עומדים כעשרים מטרים ממני ועוצרים את הפועלים שהיו איתי. השוטר ראה שיורד לי דם מהפה והשיניים שלי נשברו. הוא הפסיק להכות אותי ולקח אותי למקום שבו יתר הבחורים היו עצורים. רציתי לשבת אבל השוטר לא הרשה לי. עמדתי בערך עשר דקות, עד שהשוטרים סיימו לבדוק את תעודות הזהות של הפועלים האחרים.

לפני שהשוטרים שחררו אותנו, הם הורו לאחד הפועלים, סלאח, תושב שכם, לתרגם לנו את מה שהשוטר שהיכה אותי אומר. השוטר תפס כל אחד מאיתנו בעורף, לקח אותנו לסלאח והורה לו לומר לנו שאם הוא ייראה אחד מאתנו במקום הזה עוד פעם, הוא יכה אותו. סלאח אמר את זה לכל אחד מאיתנו.

אחר כך, השוטר שהיה בתוך ה-GMC קרא לכל אחד מאתנו והחזיר לנו את תעודות הזהות. כשתורי הגיע, השוטר זרק את התעודה שלי על האדמה והורה לי לעוף מהמקום. לקחתי את תעודת הזהות שלי, הלכתי לכיוון חניון המוניות שבאזור מוסררה ושטפתי את הפה. אני ועוד כמה פועלים החלטנו לחזור ליטא. עליתי על אוטובוס שנוסע בקו ירושלים-בית לחם. כשהאוטובוס הגיע למחסום גילה, החיילים שהיו במחסום הורידו אותי ואת עשרת הפועלים שהיו איתי. החיילים בדקו את תעודת הזהות שלי ואחד מהם לקח אותי למחסום. במחסום עמדו יותר משלושים אנשים. נשארתי לידם ואחרי בערך חצי שעה, החיילים שחררו את רוב המעוכבים. אני ועוד מספר קטן של אנשים שוחררנו בערך ב-11:00. לקחתי מונית מהמחסום ונסעתי ליטא.

מאז האירוע, יש לי כאבים חזקים בלסת העליונה ולא נסעתי לירושלים לחפש עבודה. אני לא יודע אם אחזור בקרוב לירושלים.

הישאם מוחמד ג'בריל חריזאת, בן 27, נשוי ואב לארבעה הוא פועל תושב יטא שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, במחנה הפליטים אל-פוואר שבמחוז חברון, ב-15.11.03