שוטרי מג"ב היכו למוות את עימראן אבו חמדייה בן ה-17 בחברון, דצמבר 2002

נעים א-רג'בי, בן 47

ביום שני, 30.12.02, עמדתי ברחוב מול ביתי יחד עם שכניי, עימראן אבו חמדיה, ראאיד א-רג'בי ופלאח אבו חמדיה. בסביבות השעה 20:00, ג'יפ של משמר הגבול הגיע למקום ועצר לידנו. שוטר שישב במושב האחורי קרא לנו מבעד לדלת האחורית. כיוון שאני המבוגר מבין שכניי, ניגשתי אליו, אך השוטר הורה לי לחזור לצד הכביש. הוא קרא לשלושת האחרים. שלושתם התקדמו לעבר השוטר וראיתי אותם מוסרים לו את תעודות הזהות שלהם. אחר כך, ראיתי את ראאיד א-רג'בי ופלאח אבו חמדיה נסוגים לאחור, בעוד שעימראן נשאר מאחורי הג'יפ. הוא הוריד את המעיל שלו ועלה לג'יפ. הג'יפ נסע דרומה. שאלתי את ראאיד ופלאח למה עימראן נשאר עם השוטרים והם אמרו לי שהשוטרים אמרו שהם רוצים לדבר אתו ושאחר כך יעזבו אותו. נודע לי מכמה ילדים שהיו בסביבה שהגי'פ נסע לכיוון רחוב אל-פחס, באזור התעשייה. ראאיד ופלאח הלכו ברגל לאותו כיוון. כעבור כחצי שעה, הם התקשרו אליי ואמרו לי שהם מצאו את עימראן מוטל בכביש ללא רוח חיים. הם אמרו שהם נמצאים בבית החולים על שם מוחמד עלי אל-מוחתסב, שנמצא במרחק של כ-500 מטרים בלבד מביתי. ניגשתי מיד של לבית החולים יחד עם שכנים ועם קרובי משפחתו עימראן. בבית החולים, הרופאים אמרו שעימראן מת. הוא הובא למנוחות ביום למחרת בבית העלמין א-שוהדא שבשכונת אבו סנינה.

נעים נועמאן חאמד א-רג'בי, בן 47, נשוי ואב לעשרה ילדים,הוא תושב מובטל של אזור H2 בחברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש,מול בית הקורבן, ברחוב טארק בן זיאד בחברון, ב-31.12.02