שוטרי מג"ב היכו נער בן 15 ושני אזרחים פלסטינים נוספים בחברון, דצמבר 2002

זיאד בנאת, בן 15

אני ובני משפחתי מתגוררים בג'בל ג'והר שבאזור H2 בחברון. אני עובד במפעל למרצפות באזור התעשייה באזור H2 בחברון. ביום רביעי, 18.12.02, בסביבות השעה 8:30, יצאתי מהבית כדי לקנות אוכל לבני המשפחה. בגלל שהיה עוצר נסעתי יחד עם שכני, בדיע אבו חמדייה בן ה-23 לאזור התעשייה לחפש מכולת פתוחה. בדיע נהג במכונית מסוג רנו 9. באמצע הדרך, אדם שלא הכרנו, ביקש מבדיע שיסיע אותו לביתו. כשהגענו סמוך לתחנת מילוי הגז, שאהין, ראיתי ג'יפ משמר הגבול עומד באמצע הכביש וארבעה שוטרי מג"ב עומדים לידו. כשהיינו במרחק של עשרה מטרים מהשוטרים, אחד מהם קרא לנו. עצרנו את האוטו ויצאנו. השוטר דרש את תעודות הזהות שלנו. הגשנו לו אותן. כשהתקרבנו, שלושה שוטרים עמדו מאחורינו התחילו לזרוק עליי אבנים. הם זרקו כשבע אבנים גדולות וכבדות. אז, הם דרשו ממני ומבדיע [אבו חמדייה] לעמוד ליד חנות שעוד לא סיימו לבנות, מול תחנת שאהין, ולהרים את הידיים. אחד השוטרים התקרב אליי מאחור והטיח את ראשי בקיר שלוש פעמים. נפצעתי בפה ודם ניגר ממנו. אחר כך, השוטר הכה אותי באפי עם קת הרובה שלו. נפלתי על הארץ, דיממתי מהאף והרגשתי סחרחורת. ארבעת השוטרים בעטו בי בראש. ניסיתי להדוף את המכות בעזרתי ידיי ואז קמתי. בדיע [אבו חמדייה] עדיין עמד ליד הגדר עם הידיים למעלה. כשעמדתי, השוטרים דרשו ממני להרים את הידיים ולהפנות את פניי לקיר. אחד מהם הכה אותי באלה ארוכה ועבה. ספגתי יותר מחמש מכות על הכתף והגב. אחד השוטרים התרחק ממני כמה מטרים ואז קפץ ובעט בי בגב.

כשהשוטרים הכו אותנו, הם קיללו בערבית ובעברית. הם התחלפו ביניהם, כך שכל פעם שוטר אחר הכה אותי. זה נמשך יותר מחצי שעה, לבסוף אחד מהם קרא לי. נשארתי במקום. השוטר דיבר אתי עברית, שאני לא מבין. שוטר אחר שהחזיק סכין באורך של כ30- ס"מ, התקרב אליי ונתן לי אגרוף בצד ימין של הפנים. הוא הרים את הסכין למעלה לכיוון כתף ימין, אבל הזזתי אותה, כך שהסכין קרעה את המעיל שלי. פחדתי שהשוטר ינסה לדקור אותי שוב ולכן ברחתי לכיוון תחנת שאהין. קפצתי מעל גדר בגובה מטר, ברחתי אל מאחוריי תחנת שאהין והתחבאתי שם, באזור אום א-דאלייה.

כשהגעתי למרחק של יותר מ200- מטרים מהמקום, התקשרתי מהטלפון הנייד לידידי, בדיע, אבל הוא לא ענה לי. כשהג'יפ של משמר הגבול עזב את המקום, חזרתי למקום שבו השוטרים הכו אותי. בדיע [אבו חמדייה] היה שם. הוא אמר לי שהשוטרים הכו גם אותו. בדיע היה מותש ודם ניגר מאפו. המכונית שלו גם ספגה נזקים. זגוגיות החלונות, הצמיגים והמושבים הושחתו לגמרי.

התקשרתי לאחיו של בדיע, עבד אל-חכם בן ה30-. הוא הגיע במכונית שלו, ולקח אותנו לבית החולים על שם מוחמד עלי אל-מוחתסב. הרופאים נתנו לנו טיפול ראשוני והפנו אותנו לבית החולים עאליה. עבד אל-חכם הסיע אותנו לבית החולים עאליה ושם עברנו צילומי רנטגן. הרופאים קבעו שיש לי שני סדקים בשתי צלעות בחזה וסדק באף. על הגב היו לי חבלות מהאבנים שנזרקו עליי. שוחררתי מבית החולים באותו יום, אבל מאז לא עבדתי, בגלל הכאבים בגב.

למחרת האירוע, מישהו הביא לי את תעודת הזהות שלי. הוא אמר לי שמצא אותה זרוקה על האדמה.

תיאוריהם של השוטרים: גבוה, רזה, בעל עור כהה ושיער שחור. יש לו כתם שחור מתחת לעין ימין. לא חבש קסדה בזמן שהתנכל לי.

גבוה, רזה, בלונדיני, שיערו קצר ומסורק למעלה (קוצים). חבש קסדה.

נמוך, בעל שיער שחור.

בעל עור בהיר, גובה בינוני ושיער שחור.

אני חושב שהשוטר הראשון הוא בדואי. יש שמועות שאחיו נהרג בחברון בנובמבר. אני יכול לזהות את אנשי משמר הגבול האלה בקלות. מסרתי עדות גם למועדון האסיר הפלסטיני וללשכת העבודה.

זיאד סעדי מוחמד בנאת, בן 15, הוא פועל במפעל למרצפות תושב ג'בל ג'והר באזור H2 בחברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בג'בל ג'והר, ב-6.1.03