ניתוח מפת ההתנחלויות בגדה המערבית

ניתוח המפה מבחינת הפריסה הגיאוגרפית של ההתנחלויות וההשלכות של קיומן על האוכלוסייה הפלסטינית, מתבסס על חלוקה של הגדה המערבית לארבעה אזורים - שלוש רצועות אורך המשתרעות מצפון לדרום, ומרחב ירושלים שהוא בעל מאפיינים ייחודיים. חלוקה זו נעשתה רק לצורך ניתוח המפה ואין לה משמעות משפטית או בירוקרטית כלשהי. בכל אחד מהאזורים יש להבחין בין שלושה סוגי שטחים: השטח עליו בנויה ההתנחלות בפועל, השטחים מסביב לשטח הבנוי הנכללים בגבולות המוניציפאליים של ההתנחלות והשטחים המוגדרים כתחום השיפוט של המועצות האזוריות שאינם שייכים להתנחלות מסוימת.

		הרצועה המזרחית כוללת את בקעת הירדן ואת חוף ים-המלח. באזור זה התגוררו נכון לשנת 2002 כ-5,400 מתנחלים, רובם בקיבוצים ובמושבים. מלבד מובלעת יריחו, כמעט כל שטח הרצועה כלול בשטחי השיפוט של המועצות האזוריות ערבות- הירדן ומגילות, המקיפים למעלה מ-1.2 מיליון דונמים. הפגיעה באוכלוסייה הפלסטינית, הנגזרת מנוכחות ההתנחלויות באזור זה, טמונה בעיקר בצמצום האפשרויות לפיתוח כלכלי בכלל ולפיתוח חקלאי בפרט, כתוצאה משלילת שני המשאבים הדרושים לכך - קרקע ומים.
		רצועת גב ההר נמצאת באזור פסגות הרכס החוצה את הגדה המערבית. רוב ההתנחלויות באזור זה הוקמו ביוזמת גוש אמונים והתגוררו בהן (נכון לשנת 2002) כ-34,000 מתנחלים. חלק מההתנחלויות פרוסות בצורת שרשרת לאורך כביש 60, שהוא ציר התחבורה הראשי מצפון הגדה לדרומה. במטרה להגן על ביטחון המתנחלים באזור, מטיל צה"ל הגבלות קשות על חופש התנועה של הפלסטינים על ציר ראשי זה, דבר המשבש בצורה קשה את האפשרות לנהל את חיי היומיום. בנוסף, התנחלויות אלה חוסמות, במידות שונות, את ההתפתחות האורבנית של הערים הפלסטיניות הגדולות השוכנות לאורך רצועת ההר (חברון, רמאללה, שכם וג'נין).
		רצועת הגבעות המערביות משתרעת מצפון לדרום על פני שטח שרוחבו בין עשרה לעשרים ק"מ. הסמיכות לקו הירוק ולמרכזי הערים בישראל הפכה את ההתנחלויות באזור זה למבוקשות בקרב הציבור הישראלי והתגוררו בהן (נכון לשנת 2002) כ-85,000 מתנחלים. התנחלויות אלה פוגעות באפשרות הפיתוח האורבני והכלכלי של היישובים הפלסטיניים בשל תפיסת הקרקע סביבם. בנוסף, לאחר העברת הסמכויות לרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו, נוצרו ברצועה זו למעלה מחמישים מובלעות של שטחי B ומעט מובלעות של שטח A, המוקפות מכל עבריהן בשטחי C, שנותר תחת שליטה ישראלית מלאה. כתוצאה מכך, קוטעות התנחלויות אלה את הרצף הטריטוריאלי בין הכפרים והעיירות הפלסטינים הפרוסים לאורכה.
		מטרופולין ירושלים כוללת את ההתנחלויות שהוקמו בשטח שסופח לירושלים (המכונות "שכונות" בשיח הפנים-ישראלי), ואת ההתנחלויות שסביב תחום השיפוט של העיר, הפועלות כיישובי לווין של ירושלים. ההתנחלויות באזור זה הן המאוכלסות ביותר והתגוררו בהן (נכון לשנת 2002) כ-248,000 מתנחלים. ההשלכות של התנחלויות אלה על האוכלוסייה הפלסטינית הן שונות באזורים השונים של המטרופולין. הקמת ההתנחלויות במזרח ירושלים היתה כרוכה בהפקעה נרחבת של קרקעות פלסטיניות פרטיות; שטחי השיפוט של ההתנחלויות שבמזרח המטרופולין (מעלה-אדומים והיישובים הקהילתיים שלצידה) מחלקים את הגדה המערבית לשני אזורים; התנחלויות בגוש-עציון שבדרום המטרופולין חוסמות את הפיתוח האורבני של בית-לחם ומנתקות אותה מהיישובים הפלסטינים שסביבה.