מדיניות הסיפוח והשלטון המקומי

השלטון הישראלי החיל את רובו של החוק הישראלי על ההתנחלויות ועל המתנחלים, ובכך סיפח אותם בפועל למדינת ישראל. זאת למרות שבאופן רשמי הגדה המערבית ורצועת עזה אינן חלק ממדינת ישראל והדין החל בה הוא החוק הירדני והמצרי והחקיקה הצבאית. כתוצאה מסיפוח זה, נוצר בשטחים משטר של הפרדה-תוך-אפליה על-פי חוק, במסגרתו קיימות שתי מערכות משפט נפרדות באותו שטח, כאשר זכויותיו של אדם נקבעות לפי השתייכותו הלאומית. השלטון המקומי בהתנחלויות הוקם במתכונת המקובלת בתוך ישראל ומתנהל בצורה דומה, תוך התעלמות מהחקיקה הירדנית בנושא זה האמורה לחול בגדה המערבית. ברחבי השטחים פועלות 24 רשויות מקומיות יהודיות: שלוש עיריות, 14 מועצות מקומיות ושבע מועצות אזוריות, הכוללות בתחומן 123 התנחלויות המוכרות כיישובים נפרדים. בנוסף לאלה, ישנן 12 התנחלויות שהוקמו בשטחים שסופחו לירושלים ב-1967, בהן הוחל החוק הישראלי גם באופן רשמי.

שטחי השיפוט של הרשויות המקומיות היהודיות, אשר בדרך כלל כוללים שטחים נרחבים מעבר לאזור הבנוי, מוגדרים בצווים צבאיים כ"שטח צבאי סגור", שלפלסטינים אסור להיכנס אליו בלי אישור מהמפקד הצבאי הישראלי. אזרחים ישראלים, יהודים מרחבי העולם ותיירים, רשאים להיכנס לאזור זה בלי צורך באישור מיוחד.