שלילת הזכות לפיצויים

דובר צה"ל טען כי "בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי, נזקים הנגרמים לרכוש פרטי בתקופת לחימה וכתוצאה מאירועי הלחימה - אינם מזכים בפיצוי". דברים אלה תקפים כל עוד לא בוצעה הפרה של כללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. אולם כאשר כללים אלה מופרים, חייבת המדינה האחראית להפרה לשלם פיצויים לנפגעים. חובה זו היא עקרון מינהגי המעוגן במשפט ההומניטארי הבינלאומי, כולל אמנת האג, עליה מסתמכת ישראל בהצדיקה את פעולות ההריסה. מאחר שהריסת הבתים והשחתת השטחים החקלאיים שמבצעת ישראל ברצועת עזה, כפי שתוארו בדו"ח זה, מהוות הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, חלה חובה על ישראל לשלם פיצויים לפלסטינים שנפגעו כתוצאה מפעולות בלתי חוקיות אלה.

לפי החוק הישראלי הקיים היום, פטורה המדינה מתשלום פיצויים בגין מעשים שנעשו במהלך "פעולה מלחמתית". פעולות ההריסה שמבצעת ישראל ברצועת עזה אינן נכנסות להגדרה צרה זו וברור כי החוק אינו פוטר אותה מתשלום פיצויים. לכן עוברת ישראל גם על חוקיה שלה בסירובה לשלם פיצויים לפלסטינים שפגעה ברכושם.

יש לציין כי בעבר, במקרים בהם הרסה ישראל בתים בטענה של צרכים צבאיים דחופים, היא שילמה פיצויים לתושבי הבתים שנפגעו, כאשר הם עצמם לא היו חשודים בעבירה כלשהי. ב-20.9.90 נסקל ונשרף למוות סמל אמנון פומרנץ במחנה הפליטים אל-בורייג' ברצועת עזה. בתגובה, ביקשה ישראל להרוס בתים באזור בו הוא נהרג, זאת בטענה של "טעמי ביטחון וצרכים צבאיים מובהקים". המדינה הציעה פיצויים לנפגעים ושר הביטחון דאז, משה ארנס, קבע כי "לאותם אנשים שיפונו מבתי מגוריהם - יוענק דיור חלופי נאות, על-מנת שלא יושלכו לרחוב".

בימים אלה דנה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בהצעת חוק ממשלתית הקובעת דין מיוחד לתביעות נזיקין המוגשות כתוצאה מפגיעות שגרמו כוחות הביטחון בשטחים. ההצעה קובעת כי רובן המכריע של פעולות צה"ל בשטחים יוגדרו כ"פעולה מלחמתית", אז פטורה המדינה מתשלום פיצויים לפי החוק. כך, הפעולות הטיפוסיות של צה"ל בשטחים - פטרול, הקמת מחסומים ופיקוח בהם, ביצוע מעצרים, עריכת חיפושים, התמודדות עם מפגינים ומיידי אבנים - ייחשבו לפעולות מלחמתיות והמדינה לא תחוייב בתשלום פיצויים גם אם נפגעו במהלכן חפים מפשע וגם אם החיילים פעלו ברשלנות. בנוסף, קובעת הצעת החוק כללים חדשים הנוגעים לניהול תביעות אלה, אשר נועדו לחסום את מעט התביעות שיגיעו לדיון בבית המשפט.

ההצעה מהווה פגיעה חמורה בשורה ארוכה של זכויות אדם בסיסיות. הניסיון להפוך את כוחות הביטחון של המדינה לחסינות מפני תביעה היא מגמה מסוכנת שמשמעותה העמדתם מעל לשלטון החוק. למעשה, מבטלת הצעת החוק את חובת הזהירות שחבים אנשי כוחות הביטחון כלפי האוכלוסייה האזרחית בשטחים. בכך מסירה המדינה מעליה את אחת החובות העיקריות שהטיל המחוקק על כוחות הביטחון - הגנה על זכויות היסוד של האדם לשלמות גופו ושמירה על חייו וקניינו.

החובה על תשלום פיצויים, המעוגנת במשפט ההומניטארי הבינלאומי, נועדה להבטיח שמדינות יעמדו בהתחייבותן לקיים את הוראות החוק. חובה זו מהווה סנקציה על הפרת החוק, בנוסף לסנקציות הפליליות שמדינות אמורות לנקוט נגד אלה האחראים להפרה. פטור ממתן פיצויים כמוהו כמתן הכשר לפגיעה ברכושם של תושבי השטחים, שישראל אחראית לשלומם מתוקף היותה הכוח הכובש בשטחים.