ב-17.2.2005 קיבל שר הביטחון, שאול מופז, את המלצתה של וועדה צבאית לחדול מהריסת בתי משפחותיהם של פלסטינים החשודים בביצוע פיגועים נגד ישראלים. הוועדה קבעה כי הריסת הבתים אינה אמצעי הרתעה יעיל.

מאז 1967 ועד להחלטה זו נקטה ישראל במדיניות של הריסה של בתים בגדה המערבית ורצועת עזה כאמצעי ענישה נגד האוכלוסייה הפלסטינית. ממדי השימוש באמצעי זה השתנו לאורך השנים, לרבות תקופה של כארבע שנים (2001-1998) בה לא השתמשה ישראל באמצעי זה, בין השאר בשל העובדה שרוב האוכלוסייה הפלסטינית חיה באזורים בהם סמכויות השלטון הועברו לרשות הפלסטינית וצה"ל נמנע מלהיכנס אליהם. באוקטובר 2001, במהלך הפעולות של כוחות צה"ל בשטחי A בגדה המערבית, חידשה ישראל את מדיניות הריסת הבתים לשם ענישה.

יעדה המוצהר של הריסת הבתים היה פגיעה בקרובי משפחתם של פלסטינים אשר ביצעו, או הנחשדים במעורבות בביצוע פיגועים, כנגד אזרחים וחיילים ישראלים, וזאת על מנת להרתיע פלסטינים מביצוע פיגועים. ואכן, הנפגעים העיקריים מהריסת הבתים היו בני המשפחות, בהם נשים, זקנים וטף, שלא נשאו באחריות למעשי קרוביהם ואף לא נחשדו על-ידי ישראל בביצועה של עבירה כלשהי. ברובם המכריע של המקרים האדם שבגינו התבצעה ההריסה לא גר בבית בעת ההריסה, אם משום שהיה מוגדר כ"מבוקש" על-ידי כוחות הביטחון, אם משום שנעצר בידי ישראל והיה צפוי לעונש מאסר ממושך, ואם משום שנהרג בידי כוחות הביטחון או במהלך פיגוע שביצע.

זאת ועוד, בניגוד להריסות הבתים שבוצעו בעבר, בהן הקפיד צה"ל לפגוע רק בבית משפחתו הגרעינית של האדם שבגינו בוצעה ההריסה, הרי שבמהלך הריסתם של חלק ניכר מהבתים בתקופת אינתיפאדת אל-אקצא הרס צה"ל גם בתים סמוכים. בחלק מהמקרים הפגיעה בבתים הסמוכים נגרמה, ככל הנראה, מעוצמת הפיצוץ ולא בכוונה תחילה. עם זאת, מתחקיר בצלם עולה בבירור כי במקרים אחרים הרסו חיילי צה"ל את הבתים הסמוכים במכוון. הריסה מכוונת של בתים סמוכים שכיחה במיוחד כאשר דיירי בתים אלה משתייכים למשפחתו המורחבת של החשוד. מנתוני בצלם עולה כי כמעט מחצית מהבתים שהרס צה"ל לשם ענישה במהלך אינתיפאדת אל-אקצא היו בתים סמוכים לבית שבו גר האדם שבגינו בוצעה ההריסה.

ישראל ניסתה ליצור את הרושם כי היא הורסת לשם ענישה רק בתים שבהם התגוררו פלסטינים שהיו מעורבים ישירות בפיגועים רבי נפגעים כנגד אזרחים ישראלים. בפועל, ננקט אמצעי זה גם לגבי בתים בהם גרו פלסטינים החשודים במעורבות בכל סוג של פעילות אלימה כנגד ישראלים, החל מפיגועי התאבדות רבי נפגעים וכלה בניסיונות "כושלים" לפגוע בחיילים. כמו כן, אמצעי זה ננקט לא רק כנגד בתי חשודים בביצוע פיגועים או בניסיון לבצע פיגועים אלא גם כנגד בתיהם של פלסטינים החשודים במעורבות בביצוע פיגועים ברמות שונות: תכנון, שילוח וסיוע.

יצוין כי ההשפעה המרתיעה של הריסת בתים לא הוכחה מעולם. תא"ל במיל' אריה שלו בחן בספרו על האינתיפאדה הראשונה את השפעתן של הריסות הבתים על היקף האירועים האלימים. שלו מצא כי מספר האירועים לא פחת בעקבות הריסת הבתים ולעיתים אף עלה. ממצאים דומים עלו מדו"ח פנימי של צה"ל בנוגע להריסות הבתים במהלך אינתיפאדת אל-אקצא. בספרם "המלחמה השביעית" דיווחו עמוס הראל ואבי יששכרוף כי בדו"ח נכתב כי אין הוכחות להשפעה המרתיעה של הרס הבתים וכי מספר הפיגועים אף עלה כמה חודשים לאחר שהחל יישום המדיניות. אולם, תהא ההשפעה המרתיעה אשר תהא, לדעת בצלם אין ביעילותו של אמצעי מסוים בכדי להכשירו מבחינה חוקית.