פגיעה במימוש הזכות לטיפול רפואי בגדה המערבית

להגבלות החמורות שמטיל הצבא על תנועת פלסטינים בגדה המערבית יש השלכות חמורות על חיי הפלסטינים, כולל פגיעה קשה ביכולתם לקבל טיפול רפואי נאות.

מאות החסימות הפיסיות ועשרות המחסומים, מגבילים מאוד את גישתם של רבים מהזקוקים לטיפול רפואי בגדה אל המרכזים הרפואיים הרלוונטיים ובמקרים רבים אף מונעות אותה לחלוטין. במיוחד נפגעת נגישותם של תושבי הכפרים והפריפריה לבתי החולים הנמצאים בערים הגדולות . דוגמה בולטת לכך הם תושבי הכפרים הסמוכים לירושלים שצריכים להגיע לאחד מבתי החולים במזרח העיר ונדרשים להצטייד בהיתר על מנת להגיע ליעדם. לשם כך, החולים נאלצים להמציא אישורים ומסמכים רפואיים המעידים על מחלתם ומוכיחים כי הם מוזמנים לטיפול בבית החולים הספציפי, ושרק בו ניתן לקבל את הטיפול הרפואי שהם זקוקים לו.

התלות בקבלת היתר מקשה במיוחד על נשים הרות, הצריכות להגיע לבית החולים בזמן ללידה. תוקפו של ההיתר הניתן לנשים בסמוך למועד הלידה הוא יום או יומיים בלבד, כמו לרוב החולים, על אף שבמרבית המקרים אין לדעת בוודאות מתי תתרחש הלידה בסופו של דבר. לפיכך נאלצות נשים בחודש התשיעי להריונן להגיע אל המת"ק מדי כמה ימים על מנת לחדש את ההיתר. כתוצאה מכך נאלצו מספר נשים ללדת במחסום עצמו, לאחר שעוכבו בו מכיוון שתוקף ההיתר שבידן פג. במהלך שנת 2007 ילדו לפחות חמש נשים במחסום. שלוש מהן ילדו באחד ממחסומי הכניסה לירושלים.

הקשיים בדרך לטיפול הרפואי אינם מסתכמים בבירוקרטיה של משטר ההיתרים. במקרים רבים, הדרך לבית החולים רצופה חסימות המחייבות לנסוע בדרכים ארוכות, מפותלות ומשובשות, המובילות לעיתים למחסום מאויש, שהמעבר בו כרוך בהמתנה ובבידוק. במקרים אחרים, נמנעת הגישה לטיפול רפואי והאפשרות של חולים ופצועים לקבל שירותי חירום רפואיים כאשר מחסומים מאוישים נסגרים בשעות הערב ומותירים לאורך שעות ארוכות קהילות שלמות כשהן חסומות בפני כניסה ויציאה של כלי רכב, כולל אמבולנסים. מצב כזה כופה ישראל בעיקר במובלעות מרחב התפר ובמספר אזורים מבודדים, בהם היישובים בית פוריכ ובית דג'ן שבאזור שכם. במהלך שנת 2007 חלה עלייה במספר הנזקקים לטיפול רפואי שעוכבו במחסומים. יתרה על זאת, במהלך השנה תיעד בצלם חמישה מקרים בהם מתו חולים או פצועים לאחר עיכוב כזה.

בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישה עמותת רופאים לזכויות אדם בשנת 1996 פרסמה פרקליטות המדינה שני נהלים שקבע הצבא, העוסקים במעבר במחסומים בעקבות צורך רפואי ואשר אמורים היו להסדיר את מעברם של פלסטינים במחסום במקרה חירום רפואי, גם ללא היתר, ובמקרה שאינו חירום. נהלים אלה אמורים לחול בכל מחסומי הגדה, אך עדויות שנאספו בתקופה האחרונה מראות כי הם לא תמיד מיושמים. לעיתים קרובות הדבר נובע משיקול דעת שגוי של חיילי המחסום, שבדרך כלל אין להם כל הכשרה רפואית המאפשרת להעריך את חומרת מצבו הבריאותי של אדם.

הגבלות התנועה הרבות פוגעות גם בתפקודם של בתי החולים בגדה עצמם. רמת השירות בבתי חולים אלה נפגעת קשות בשל היעדרות או איחור של רופאים ואנשי צוות המעוכבים במחסומים. לבסוף, ההגבלות פוגעות גם ביכולת לפתח עתודה הרפואית במערכת הבריאות הפלסטינית, מאחר שרופאים וסטודנטים לרפואה מתקשים מאוד להגיע להשתלמויות מקצועיות או לאוניברסיטאות. כתוצאה מכך רבים מן הסטודנטים אינם משלימים את לימודיהם, ובכל מקרה נפגעת רמת ההכשרה הרפואית לה הם זוכים.

המשפט הבינלאומי מעניק הגנה מיוחדת לחולים, לפצועים, לנשים הרות ולתשושים וקובע שיש לאפשר מעבר של הנזקקים לטיפול רפואי ושל צוותים רפואיים. ההגבלות הרבות שמטילה ישראל על תנועת הפלסטינים בגדה, והעובדה שהן מוטלות מזה תקופה ארוכה, מביאות להפרה שיטתית ומתמשכת של הוראות אלה ולפגיעה קשה בבריאות התושבים בגדה ובמערכת הבריאות הפלסטינית ככלל.