השתלשלות האירועים

אפריל 2002 - במהלך מבצע "חומת מגן" מגבירים חיילי צה"ל באופן ניכר את השימוש בפלסטינים כבמגינים אנושיים.

מאי 2002 - שבעה ארגוני זכויות אדם עותרים לבג"ץ נגד השימוש בפלסטינים כבמגינים אנושיים. צה"ל מודיע שיפסיק את השימוש באזרחים לצורך ביצוע משימות צבאיות, פרט ל"נוהל שכן".

אוגוסט 2002 - נידאל אבו מוח'סן נהרג בעת שחיילים כפו עליו לשמש להם מגן אנושי במהלך "נוהל שכן". בתגובה ל פנייה נוספת של ארגוני זכויות האדם לבג"ץ, מוציא בית המשפט צו ביניים האוסר על צה"ל להשתמש בנוהל זה. חיילי צה"ל ממשיכים להפעילו.

נובמבר 2002 - בצלם מפרסם דו"ח הכולל חמישה מקרים בהם הפרו חיילי צה"ל את צו בג"ץ. הארגונים לזכויות האדם מגישים בקשה על-פי הפקודה לביזיון בית המשפט.

דצמבר 2002 - המדינה מגישה את תשובתה לבג"ץ, וטוענת כי הצבא אינו משתמש עוד באזרחים פלסטיניים כ"מגינים אנושיים" אלא רק "מסתייע בתושבים לצורך מניעת פגיעה בחיי אדם". לתשובה מצורף נוהל חדש המכונה "אזהרה מוקדמת" האמור להחליף את "נוהל שכן". על פי הנוהל, "הסתייעות" באזרחים מותרת אם על-פי שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשטח לא נשקפת סכנה לחיי אותו "מסייע", וכן אם ה "מסייע" מסכים לכך. ארגוני זכויות האדם מגישים את תגובתם הטוענת כי הנוהל החדש אינו עומד בשום קנה מידה משפטי וכי הטענה כאילו ה"הסתייעות" באזרח אינה מסכנת את חייו אינה נכונה. התגובה כללה עדויות לגבי מקרים נוספים של שימוש באזרחים כ"מגינים אנושיים" שהתרחשו לאחר הוצאת צו הביניים ע"י בג"ץ.

ינואר 2003 - בג"ץ מצמצם את צו הביניים, ומתיר את השימוש בנוהל "אזהרה מוקדמת". ארגוני זכויות האדם מגישים, לבקשת בית המשפט, חוות דעת משפטית הקובעת כי הנוהל אינו חוקי. צה"ל טרם הגיש את תגובתו לטענות העותרים אך החל להפעיל את נוהל "אזהרה מוקדמת".

יולי 2003 - בג"ץ דן בעתירת ארגוני זכויות האדם ובמסגרת הדיון מתייחס לעניין חוקיותו של נוהל "אזהרה מוקדמת" וכן לבקשה על-פי פקודת בזיון בית המשפט שהגישו הארגונים לאחר שצה"ל המשיך לעשות שימוש ב"מגינים אנושיים". בג"ץ מאריך את תוקפו של צו הביניים עד להודעה חדשה.

אפריל 2004 - ארגוני זכויות האדם מגישים בקשה לבית המשפט העליון למתן צו ביניים שיורה לרשויות הצבא להימנע מלהשתמש באוכלוסייה האזרחית הפלסטינית כב"מגנים אנושיים" ו/או כ"בני ערובה", לרבות הפניה אליהם להשתתף במהלך כל פעילות צבאית, והשימוש בהם במסגרתה, באופן מוחלט ובלתי תלוי בשיקול דעתו של גורם צבאי כלשהו. לבקשה מצורפים עדויות ותצהירים שאספו הארגונים לגבי מקרים נוספים של שימוש באזרחים כ"מגינים אנושיים" בין החודשים דצמבר 2003 ואפריל 2004.

אוגוסט 2004 - ארגון עדאלה מגיש ביום, 16.8.2004, בקשה לבג"ץ לפי הפקודה לבזיון בית משפט בדרישה לחייב את הצבא לקיים את הצו שהוציא בג"ץ מלפניו והאוסר על הצבא לעשות שימוש בבני אדם כ"מגן אנושי" ו/או כבני ערובה במהלך פעילותו הצבאית. במסגרת הליך זה מתבקש בג"ץ, בין השאר, להטיל קנס על רשויות הצבא.

בבקשה נטען, כי הצבא ממשיך להפר את צו בג"ץ האוסר על שימוש בבני אדם כמגן אנושי. לבקשה צורפו שמונה עדויות חדשות שגבו תחקירני בצלם, בדבר שימוש הצבא באזרחים פלסטינים כ"מגנים אנושיים" ו/או כבני ערובה, מינואר עד יולי 2004.

ספטמבר 2004 - ביום א', 5.9.2004, דן בג"ץ בעתירה שהגיש ארגון עדאלה במאי 2002 נגד השימוש שעושה הצבא באזרחים פלסטינים כמגן אנושי ו/או כבני ערובה. נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, מתח ביקורת על הנוהל "אזהרה מוקדמת", שהחליף את "נוהל שכן", וקרא לצבא לוותר עליו, בנימוק שאמנת ז'נווה אוסרת על שימוש בתושבים המקומיים בפעולות הלחימה של הצבא הכובש. הנשיא ברק אמר בדיון בעתירה, כי "מתוך מאה מקרים שבהם השכן יסייע לצה"ל מרצונו, 99 מקרים יהיו שלא ברצונו. קשה מאוד לוודא את הרצון, והחשש הוא שכיחידה צבאית באה בלילה, לא יהיה שכן שלא יסכים לשתף עמה פעולה בגלל הפחד". בג"ץ הודיע שפסק הדין יינתן במועד אחר.

אוקטובר 2005 - ב-6.10.05 קבע בג"ץ כי השימוש באזרחים פלסטינים במסגרת פעילות צבאית אסור מכל וכל, ופסל את השימוש ב"נוהל אזהרה מוקדמת".

שנת 2007 - למרות פסיקת בג"ץ ופקודות הצבא שהוצאו לפניה ובעקבותיה, הצבא ממשיך להשתמש בפלסטינים כבמגינים אנושיים. במהלך שנת 2007, למשל, תיעד בצלם 12 מקרים בהם חיילים השתמשו באזרחים פלסטינים כבמגינים אנושיים. בחודש פברואר 2007 לדוגמה, אילצו חיילים שני קטינים פלסטינים, בת 11 ובן 15, להתלוות אליהם בסריקות שערכו בבתים ולפתוח עבורם את דלתות הבתים והחדרים. בחודש יולי 2007 נפצעה ילדה בת 14 מבית חאנון שבצפון רצועת עזה ברגלה ובבטנה מירי כוחות הצבא בעת שחיילים השתמשו בה כבמגן אנושי.

אוקטובר 2007 - הפרקליט הצבאי הראשי מחליט להימנע מהעמדה לדין פלילי של מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, תא"ל יאיר גולן, שהורה בחמישה מקרים להשתמש ב"נוהל אזהרה מוקדמת". הפרקליט החליט להסתפק בעונש משמעתי קל. החלטה זאת משדרת מסר של זילות הן בערכם של חיי הפלסטינים והן בבית המשפט העליון.