הכלכלה הפלסטינית בשנים 1994-1967

המדיניות הכלכלית שניהלה ישראל בשטחים מאז הכיבוש ב-1967 ועד תחילת יישום הסכמי אוסלו ב-1994, יצרה אינטגראציה כלכלית חלקית של כלכלת השטחים בזו של ישראל, תוך הנצחת הנחשלות ותת-הפיתוח של הכלכלה הפלסטינית והגברת תלותה בכלכלה הישראלית. המרכיבים העיקריים של אותה מדיניות היו:

• חוסר עידוד, עיכוב וסיכול השקעות בשטחים, באמצעות מערכת בירוקרטית של המינהל האזרחי והחקיקה הצבאית;
  
  
• יצירת "שוק שבוי" עבור סחורות ישראליות, על-ידי חסימה של ייבוא מוצרים לשטחים ממדינות אחרות מלבד ישראל;
  
  
• עידוד כניסה המונית של פלסטינים לשוק העבודה הישראלי, במיוחד במגזרי הבנייה, החקלאות והשירותים;
  
  
• חוסר השקעה בפיתוח תשתיות פיסיות בשטחים, והזרמת חלק מכספי המיסים שנגבו מהאוכלוסייה הפלסטינית לתקציב הישראלי, במקום השקעתם בשטחים;
  
  
• פגיעה במגזר החקלאי, המהווה חלק מרכזי בכלכלה הפלסטינית, כתוצאה ממדיניות של נישול קרקעות והגבלת מכסות המים, וכן באמצעות ההגבלות שהוטלו על ייצוא תוצרת חקלאית מהשטחים לישראל.